את זה!

טליה רז

אוצר: עדי לוי

ALFRED EXPRESS #6 / 12.04.2012 - 17.04.2012

ציפייה. כמיהה אל משהו שאולי עומד לקרות. כמה עזה היא התקווה להגיע אל הרגע הנכסף, שמבושש לבוא, מתעכב ואז עוצר מלכת ומקנה, ולו לרגע חולף, תחושה של נצח. יש בציפייה ניגוד דרמטי בין הקיומי, החם והאנושי לבין הקיפאון והריק של תחושת ההיעדר הצורבת יותר ויותר עם הקירבה לרגע הסיפוק המשלה והמתעתע.

רגעי יומיום בציוריה של טליה רז מתגלים כמו טקסים קטנים, ארועי חניכה של נפשות בעת חשבון נפש או התמודדות וחשיפה מול החוץ. לוחם המתכונן בשקט ליציאה אל הקרב. אישה שכל כך רוצה לזכור או לשכוח כליל. ילדים הממתינים בדריכות לתורם לעלות אל אור הזרקורים. אמנית המנסה לחוש ולגעת בדמויות דוממות, ובדרך שוקעת לאיבוד בין כתמים ובין צורות. פסי חולצה פורצים החוצה מן הבגד בהופכם לקווי מתאר של הסביבה. כתמי הרקע מרצדים אל תוך שיער ושמלה תוך טשטוש הגבול בין רקע לדמות.

זוכרים אתם כיצד היינו כילדים? כיצד צפינו בעולם בעיניים בוהקות, בתודעה חשופה שמגלה לאיטה את פשר המציאות תוך איבוד הדרך אל זמן החלום, אל המפגש הבראשיתי בין הגשמי והפנטסטי. בעבודותיה של טליה שורר אותו תדר סמוי, מעין זרם שועט ותת קרקעי של מטען אישי ומשקע קולקטיבי. זה נראה פשוט וקונקרטי אבל מרגיש כמו סיפור או אגדה. התחושה כבדה, סמיכה ועמוקה. זה לוחץ מכל עבר על הנפש הניבטת, בעוד היא מחכה אל העתיד לבוא.

עבודות שמן על בד.

עדי לוי