ונוס

הדס רשף

אוצר: ראפת חטאב

ALFRED EXPRESS #7 / 20.04.2012 - 24.04.2012

ונוס

ונוס היא אלת הגנים והכרמים הרומית. בתקופה הקלאסית היא הוקבלה לאפרודיטה, אלת האהבה והיופי היוונית. ונוס נחשבה לאם הרומאים ולפטרונית העיר רומא. נבנו לכבודה מקדשים בכל רחבי רומא. יוליוס קיסר קרא לה "ונוס ויקטריקס", כלומר "ונוס המנצחת" וערך לכבודה חגיגה שנתית, מפני שהאמין שהיא מסייעת לניצחונות האימפריה במלחמותיה.

אפרודיטה- מקבילתה היוונית של ונוס-  הייתה אלת האהבה והיופי במיתולוגיה היוונית. המיתולוגיה היוונית שופעת בסיפורים על מאהביה האלים ובני התמותה. מאהבה המפורסם ביותר של אפרודיטה הוא אל המלחמה ארס. אפרודיטה מייצגת מיניות ואהבה חסרת גבולות, שאינה מתחשבת במוסכמות. (מתוך ויקיפדיה).

בעבודותיה של הדס רשף מופיע הגבר במלוא גבריותו, ידיו שריריות וחסונות,  הוא חייל, הוא נושא נשק. הנשים לעומתו הן קריקטורות של דמויות, נשיות, מיניות ומפתות. הן חזקות ובעלות עוצמה, מישירות מבט למצלמה ואף מייצגות אייקוני תרבות.

בר רפאלי שוכבת עירומה על פסנתר ומועכת אותו במשקל גופה בניצוחו של הפסנתרן וינדי לי ומרפררת לנו לעולם תרבות (הצריכה) וחפצון מיניות האישה לקידום מכירות. לעומתה המונה- ליזה של דה וינצ'י מאבדת את סביבתה ומכפילה את עצמה לכדי טפט. 

רשף לוקחת דמויות ידועות ועוקרת אותן מסביבתן ה"טבעית", ושותלת אותן בסביבה לא שגרתית שהיא עצמה יוצרת. תחילת הטקסט בציטוט מויקיפדיה, הולך יד ביד עם שיטת עבודתה של רשף אשר בוחנת את הידע הקולקטיבי כפי שמוצג לנו ברשת, יחד עם תפיסת העולם האישית שלה. רשף מופיעה בעבודותיה, ודיוקנה העצמי מתמזג עם יתר הייצוג הנשי שבעבודות האחרות. פעם היא מופיעה בדמות עצמה, מבט חודרני למצלמה, מחזיקה פומלה, ופעם אחרת מופיעה כילדה קטנה בתחפושת כשברקע עיר הולדתה- ערד.

דמות הילד הירוק בעבודה "שקרניות קטנות" מחזקת את מוזרות העבודות ומוסיפה להן נפח סוריאליסטי כמו הנשים-החיילות בעבודת הוידאו "זה לא מארש"- שיתוף פעולה עם המלחין  עמית גילוץ, שהופכות לחסרות פנים, וחסרות זהות אך בו זמנית נוכחות בגופן ובמיניותן.

רשף משתמשת באייקונים טעונים כמו המונה ליזה, הזוג אברהם ומרי-טוד לינקולן, מישל אובמה, דיויד בואי, משכן הכנסת ועוד. אייקונים אלה ידועים ומזוהים מבחינה חברתית, פוליטית ותרבותית, אך כאן הם מופיעים בחזות אחרת, שונה, אשר נראית לא מציאותית ממבט ראשון אך במבט שני המציאות מקבלת פנים חדשות. דיויד בואי מופיע ברקע הנוף המדברי שבסביבת ערד ומישל אובאמה מחליקה על סקייטים בזמן שהזוג לינקולן עושה יוגה.

בעבודה "ארמונו של פרומטאוס" מוצגת איתנה ניקול ראידמן, כוכבת מעושרות, כאישה אשר מחפצנת את כל הגברים ותולה אותם על הקיר. הגברים הם אמנים קאנונים כרפי לביא, יוסל ברגנר, רובין ראובן ויגאל תומרקין. ראידמן היא העשירה, הרוכשת, היא בעלת האוסף, והפטרונית. ונוס לעומתה מצמיחה ידיים גבריות הלקוחות מתוך היצירה של מיכאל אנג'לו "בריאת אדם", והופכת מחסרת ידיים ומסורסת למונומנטלית וחזקה. 

רשף הופכת את היוצרות ומבלבלת את יחסי הכוחות . היא משלבת בין ביוגרפיה אישית לסודיות מגדר ופערים חברתיים.

ראפת חטאב