דמיון ומחשבה חופשית

خيال وفكر حر

ראפת חטאב

12.01.2008 - 15.12.2007

ראפת חטאב עוסק בזיכרונות מן העבר שהם ספק שלו ספק בדויים. הוא מערער את גבולות המין והמגדר, ומדגיש את חוסר התקשורת שקיים בין הישראלים לערבים־פלסטינים.

במיצג דמיון ומחשבה חופשית הדמות המרכזית היא ערוס פלסטין (כלת פלסטין), דמות אשר נולדה לפני שנה ודרכה מעביר חטאב את מאבקיו על הזהויות החברתיות, הפוליטיות והמגדריות ועל זהותו הלאומית כפלסטיני החי בישראל. שם התערוכה מתייחס לשיר "כך ברא אותך הטבע" של ארז הלוי, בעיבוד חדש של עברי לידר. בתוך כך מקבל המשפט משמעות הטומנת בחובה את שאלת הזהות והשחרור ממגבלות מחשבתיות וחברתיות. 

במהלכו של המיצג נכנסת לבמה כלה שנראית כאילו חזרה משדה קרב או עברה חוויה קשה כלשהי. היא מדממת, מלוכלכת ואוחזת בידה צרור חפצים מן העבר. היא מנסה להחיות את החלל שאליו היא נכנסת על ידי תליית תצלומים ישנים של בני משפחה. הכלה פוצחת בשיר נוקב שבו היא נוזפת בשליט ומפנה אליו שאלות על הצער השורר במדינה, על הייאוש, הדאגה והפחד הקיומי היומיומי. היא זועקת את קולם של ילדים אשר עודם חולמים בלילות, "ומי יציל את חלומותיהם כשיירדמו?" 

במהלך המיצג מתמזגות ונפרדות זהויותיו של האמן, ומציגות פן נוסף של דיכוי או שחרור. בפסיפס אשר נוצר ממארג זהויותיו, הוא מציג את הזעקה בקולה של אישה דווקא, ובכך מטשטש את הגבולות של מגדר ומיניות. לצד האישה מופיעה דמות גברית אשר משחררת כביכול את האישה בשעת מצוקה, ובכך בוחנת את מקומו של הגבר במרחב הפרטי והחברתי של האמן. 

לדעתו של חטאב מקומם של הצעירים הערבים־פלסטינים הנטמעים בחברה הישראלית הוא מקום דמוי לימבו, מקום לא מוגדר. מצד אחד הם ערבים־פלסטינים המשתייכים לחברה ולציוויים חברתיים מסוימים, ומצד שני הם מאופיינים בתכונות ישראליות ותל אביביות ברורות. הם אינם משתייכים לאף אחד מהצדדים, אך באותו זמן הם חלק משתי החברות. בשני המקומות הם נאלצים להתמודד עם זהותם, שפתם ומקומם בחברה. 

כאן נוצר זן חדש של אזרח, בן כלאיים של ישראלי־פלסטיני שההתעסקות עם זהותו הופכת לאתגר יומיומי.