MONOGAMY KILLS

ג'ייסון מוריס דנינו הולט

אוצר: בר ירושלמי | מעצב תערוכה: יונתן קנטי | וידאו אינסטליישן: יוסף משיח
אנימציה: דניאל גור | תאורה: יאיר ורדי | הפקה: דניאל (שבי) שמיר

07.01.22-09.12.21

MONOGAMY KILLS

MONOGAMY KILLS הוא מותג חובק כל, חווית קנייה בה הכל סחיר, מכיר ופתוח לתקשורת. מקום בו חוברים יחד חנות הבוטיק, תא הפורנו הפרטי והגיפט שופ המוזיאלי על רגע הצריכה האולטימטיבי.

וילונות אמבטיה, מצעים, מגבות, כריות, תחתונים, חולצות, כובעים, כיסויים לאייפון. בבולמיה חסרת מעצורים, מוכר דנינו הולט את הזיות מוחו ספוגות מיצי הגוף לכל דורש ולכל כיס. הוא מייצא רישומים וקולאג'ים הנעים בין האירוטי לפורנוגרפי - דימויים של עונג ושל טאבו הנמכרים כמוצרי צריכה יום יומיים. [1]  

בחנות יקבלו את פניך צוות המכירות של החנות. פרפורמרים שיכניסו את הקונה פנימה אל עבר חווית קניה אינטימית ומותאמת אישית לטעם האקצנטרי או המתון של כל אחת ואחד.

המונוגמיה הורגת - כך נטען בשם המותג, המייעד עצמו להיות מרחב צריכה המתעדף את המולטי-צ'אנל על פני הוואן צ'אנל, בית לחובבי חושים מטושטשים, מחשבות אסורות ומשחקי אונליין מרובי המשתתפים, קניינים כפייתים לצד אספני אמנות. זהו מרחב בו אנו  מוזמנים להתפלש בהנאות הגוף והקפיטל. שם נקיים את הכוריאוגרפיה הידועה מראש שבין קליינט למוכר, כוריאוגרפיה שסופה באקט הרכישה הקדוש.

קרדיטים

יצירה חדשה מאת ג׳ייסון מוריס דנינו הולט

אוצר: בר ירושלמי
מעצב תאורה: יונתן קנטי
וידאו אינסטליישן: יוסף שילוח
תאורה: יאיר ורדי
הפקה: דניאל (שבי) שמיר  

הפרויקט הופק במסגרת POP_ART של מפעל הפיס בשיתוף פעולה עם תיאטרון הבית יפו ובתמיכת מנהל תרבות.

על האמן

ג'ייסון מוריס דנינו הולט (1987), אמן רב-תחומי, מייסד קבוצת התיאטרון העצמאית הקרויה על שמו שפועלת בתל אביב, מנהל אמנותי שותף בתיאטרון הבית ביפו. בוגר סטודיו למשחק ניסן נתיב (בו הוא כעת מלמד יצירה אישית תלמידי שנה א׳), ותוכנית הMFA לאמנות של בצלאל 2021. מציג בארץ ובחו"ל ויוצר במדיומים מגוונים בתחומי האמנות הפלסטית, התיאטרון והכתיבה. זוכה פרס רוזנבלום לאמן הצעיר 2017.

שנת התערוכות: הווה מתמשך

התערוכה MONOGAMY KILLS היא החמישית בשנת התערוכות 2021 שתוקדש לנושא הווה מתמשך. השנה תתמקד בחוויית המציאות שהתערערה מאז תחילת 2020, כתוצאה מכוחות מנוגדים של האטה ושל תנופה שפעלו במקביל ועיוותו את תחושת הזמן והמרחב. בשל חוסר היכולת לתפוס את ההווה ולתכנן את העתיד, נדרשנו לסתגלנות, לפיתוח מנגנוני התמודדות ולשבירת הרגלים ופרדיגמות – לתנועה מתמדת בהווה מתמשך.

חברי קבוצת אלפרד הזמינו יוצרים ויוצרות להגיש הצעות העוסקות במושג "הווה מתמשך" כפרשנות אמנותית או כפעולה ממשית הצופנת בחובה הדהוד אל העתיד, מתוך רצון להציג ניסיונות אמנותיים המציבים במרכזם את אי הוודאות כעקרון מנחה; רעיונות העושים שימוש במערכות חוקים ובהגיונות פנימיים שישפיעו על מהלכה ועל משמעותה של התערוכה; תערוכות המתמודדות עם אי-ודאות בהקשר לחלל התצוגה ולמשך התצוגה, ומעודדות התרחשויות חיות וסימולטניות בחלל הגלריה ובמרחב הווירטואלי כאחד.