בוחן מציאות

טל געש / נטע געש / טלי מילשטיין

אוצרת: טליה רז

28.4.23-23.03.23

בוחן מציאות

אוצרת: טליה רז

בתערוכה בוחן מציאות, עוסקות טל געש, נטע געש וטלי מילשטיין במרחב האישי שיצרו לעצמם בעקבות כאב, פגיעה או טראומה. במהלכים אמנותיים ובמדיומים שונים, האמניות מטפלות באזורי כאב מרוכזים. כל אחת מהן מגדירה, מפרידה ומנקזת בדרכה את הכאב החוצה.

המונח "בוחן מציאות" מתייחס ליכולת להבחין בין מה שמתרחש בעולם הפנימי לבין זה החיצוני. אדם בעל בוחן מציאות תקין הוא אדם שמחובר למציאות, מקושר לסביבה המציאותית שלו, ותופס אותה באופן מדויק.

האמניות המציגות בתערוכה חוו חוויות קיצון בגוף ובנפש, אם בעצמן ואם בעקיפין, דרך אדם קרוב. חוויות אלה ערערו את תפיסת המציאות שלהן ואת הגבול בין החוויה הפנימית, הסובייקטיבית, לבין זו החיצונית. בעוד שאבחנה פסיכיאטרית מדויקת יכולה לסייע למטופל, אבחנה שגויה עלולה לפגוע בו אנושות. כך למשל, אבחנת ה'היסטריה', שרווחה מאוד במחצית הראשונה של המאה העשרים בקרב נשים. זוהי דוגמה, אחת מיני רבות, לאבחון ולטיפול מופרזים ואף שגויים לאורך ההיסטוריה של הטיפול הנפשי. דווקא הטיפולים והיחס שגררה האבחנה, ערערו לדעת רבים את חוויית המציאות ואת יציבותן הנפשית של המטופלות במקום להיטיב עמן.

כשחוויית המציאות מתערערת אנחנו מחפשים עוגנים להיאחז בהם. המושג Reality Check, מתייחס לאירוע או דבר-מה שיש ביכולתו לגרום לנו לשקול את העובדות באופן שמבהיר או מזכיר לנו מהי המציאות. Reality Check יכולה לחזק תחושה קיימת על-ידי אישוש שלה במציאות, או, לחילופין, לסייע לנו בתיקון תפיסה שגויה. שכן, היא גורמת לנו לשקול את העובדות ביחס למצב מסוים ולא את הדעות או האמונות שלנו לגביו.

תקופת הילדות המוקדמת מאופיינת בגמישות מחשבתית ובחוויית מציאות בעלת גבולות עמומים. המחיצות התפיסתיות שיש למבוגרים בין מציאות לדמיון טרם התבססו, עובדה המאפשרת לילדות וילדים לשחק ולשהות בשני העולמות בו-זמנית.

חלומות צלולים, שהם חלומות בהם החולם מודע להמצאותו בתוך חלום, מהווים דוגמה נוספת לגבולות תפיסה מטושטשים. מצב תודעה מיוחד זה מאפשר לחולם בחירה מסוימת בתוך החלום וניווט בתוך עלילתו. המושג Reality Check, שהוזכר קודם, משמש גם לטכניקה בחלימה צלולה; כאשר החולם מבקש לוודא שהוא אכן נמצא בתוך חלום ולא בחוויית מציאות, הוא מבצע פעולה שגרתית שעליה הוא מתאמן בחיי הערות. הפעולה, כגון: משיכה באצבע, מסמנת לו באילו מהמציאויות הוא מצוי כעת. אם האצבע מתארכת, למשל, זהו סימן להימצאותו בעולם החלום. מעניין לחשוב מה יכול לשמש כסמן כזה בחיי העירות, כאבחנה בין המציאות הפנימית לחיצונית, כאשר זו מתערערת.

במעשה האמנות, כמו בחלימה, הנפש יוצרת אזור בטוח למגע, פירוק והרכבה של חומרי נפש שקשה לגשת אליהם באופן ישיר. העבודות בתערוכה הן תוצאה של חיפוש נפשי אחר מרחבים אוטונומיים ובטוחים בעולם; אם בתוך הבית, בבידוד מתוך בחירה, אם באמצעות ריטואלים הכוללים פגיעה עצמית גופנית, שממירה את הכאב הנפשי בכאב פיזי ומייצרת ניתוק מסוים מהעולם, ואם בתוך עולמות יצירה מוזיקליים, טקסטואליים או פלסטיים, כמרחבים להתמרה של הכאב לרגש שניתן לבטא או להכיל.

התערוכה מוציאה אל האור חומרים ותכנים שנוצרו במקומות השמורים והפרטיים ביותר, ומנסה ליצור להם בחלל הגלריה מרחב בטוח חדש, שיאפשר ביטוי של נושאים מושתקים, תקשורת סביבם, ואולי אפילו ריפוי.

טל געש מעבדת בעבודותיה את האבל על אחיה שהתמודד עם סכיזופרניה ונפטר בביתו כתוצאה מסיבוכים רפואיים, ואת תחושות האשמה והפספוס על מה שלא התאפשר לו בחייו. האח, שהיה מוזיקאי מחונן, השאיר בעיזבונו כלי נגינה רבים, ביניהם פסנתר כנף וארכיון הכולל מאות מחברות שמילא באובססיביות במחשבות, רעיונות וכתיבה מוזיקלית. המיצב "עיזבון" כולל הצבה של פסנתר הכנף המפורק, של המחברות וכן מספר עבודות וידאו. ביניהן, הווידאו "אני אמן טוב" בו מתועדת הכניסה של האמנית ושל אביה לארכיון ועיון בכתביו של האח.

המיצב מבקש להעביר את המשקל הרגשי של העיזבון ואת חוסר האפשרות לגשת אליו ולפרק אותו. עבודות הווידאו המוקרנות על גבי רצפת ותקרת החלל מותירות את העיזבון תלוי במרחב הביניים שבין חיים ומוות.

בעבודת הוידאו "כולם יחיו לתמיד", מעבדת נטע געש, סטודנטית במחלקה לאמנויות המסך בבצלאל ובתה של טל געש, את האבל המשפחתי על דודה, גל, שתיעד את שנותיו האחרונות, מתוך תפיסה שחייו ויצירתו אחד הם. הארכיון הדיגיטלי שהותיר אחריו מכיל מאות אלפי קבצים, בהם צפתה נטע געש ואותם קטלגה בתהליך יצירת הסרט, שנמשך כשנה. בסרטה, געש משלבת בין קטעי וידאו מתוך הארכיון של גל, צילומי וידאו של סיטואציות משפחתיות וראיונות שערכה עם הוריו. אלה מבקשים לראות באור אחר את המציאות המקבילה שחי בה, ספון בביתו לאורך שנים. בסרט מתועדת גם פתיחת קבר אחותם הקטנה של טל וגל, מעיין, שטבעה בגיל 9, ומתוארת נקודת מבטו של גל, שהיה קשור אליה מאוד. בפס הקול של הסרט, שיצרה נטע, משולבת המוזיקה שהלחין גל ונלקחה מקלטות midi מעזבונו.

טלי מילשטיין מציגה דיוקנאות עצמיים גדולי מימדים מצויירים בשמן על בד. מילשטיין נוגעת בנושאים מורכבים וכואבים של זהות, פגיעה עצמית, בולימיה ונשיות. בסדרת הפורטרטים העצמיים היא מתארת את עצמה במצב גולמי ופגיע, וחושפת את המהומה הפנימית שמגיעה עם המאבקים הללו. בציוריה הוירטואוזיים, על שלל פרטיהם, היא מושכת ומפתה את הצופה פנימה. זאת, על-אף נוכחותם הצורמת והמטרידה, שכן - הם מתארים התנהגויות של הרס עצמי הכוללות טקסי פגיעה עצמית, כמו חיתוך והקאה, שמשאירים את האמנית ואת הצופים גם יחד סחוטים פיזית ורגשית.

אירועים במהלך התערוכה:

שיח גלריה בהנחיית אוצרת התערוכה טליה רז ובהשתתפות האמניות

יום שבת, 22 באפריל בשעה 12:00

החייאה

אירוע מוזיקה ופרפורמנס

יום שבת ה-15 באפריל בין 11:30-13:30

משתתפים: הדס גור (שירה ופרפורמנס), אודי ברנר (ויולה) ועינב הר ענן כהן (פסנתר והקשה)

אירוע מוזיקלי פרפורמטיבי בכמה סבבים, בו יחיו המוזיקאים את המיצב של האמנית טל געש:  פסנתר הכנף והטקסטים של גל איזדרכת ז"ל. 

הכניסה חופשית, משך כל סבב כעשר דקות.

הגלריה תהיה סגורה בתאריכים הבאים:

פסח: 5-6 באפריל
פסח שני: 12 באפריל
יום העצמאות: 26 באפריל

שנת התערוכות: מוצפת

התערוכה בוחן מציאות היא התשיעית והאחרונה בשנת התערוכות 2022-2023 המוקדשת לנושא מוצפת. אנחנו חיים בעידן מוצף ומציף, שעולה על גדותיו.

בעוד שאנחנו נדרשים לזרום, בפועל קשה להשאיר את הראש מעל המים, בפרט כשה-פומו מרחף מעל ראשנו. הגבולות נמסים במרחב התודעתי-נפשי ובמרחב הפיזי-גופני-גיאוגרפי. האפשרויות רבות מדי והבחירה ביניהן מבלבלת. בסדרת התערוכות "מוצפת" מבקשת גלריה אלפרד להשית איים בזרם הבלתי פוסק של אירועים, דימויים, שיחות ומילים. אף כי ההצפה היא בלתי נשלטת, היא אינה פאסיבית. היא זירת קונפליקט, קלחת שמאיימת לגלוש, תנועה, מאבק, פיוס. האמנים והאמניות שנבחרו להציג במהלך שנה זו, הציעו תערוכות ואירועים המביאים בחשבון היבטים שונים של כותרת עונת התערוכות.