מעבדת את הגוף

אמי ספרד

אוצרת: ד"ר רויטל משעלי

17.3.23-16.02.23

מעבדת את הגוף / אמי ספרד

אוצרת: ד״ר רויטל משעלי

אמי ספרד חולה במחלת הזאבת (לופוס). זאבת היא מחלה המשבשת את פעילותה התקינה של המערכת החיסונית ובמקום לתקוף פולשים חיצוניים, גופו של מי שחולה בה תוקף את עצמו.  המחלה התפרצה אצל ספרד לראשונה בשנות ה-20 לחייה. לפני כעשר שנים, חוותה התפרצות נוספת שהעמידה אותה בסכנת חיים והיא אף אושפזה לתקופה בבית חולים עד שיצאה מכלל סכנה. בתערוכת היחיד מעבדת את הגוף, ספרד משחזרת ומעבדת את חווית ההתפרצות והאישפוז בכלים העומדים לרשותה כאמנית.

בשונה מעבודותיה הקודמות בהן עסקה ספרד בנושאים פוליטיים, ציבוריים, בעוולות המפעל הציוני ובעוולות הכיבוש, בתערוכה מעבדת את הגוף פונה ספרד אל הסיפור האישי שלה, אל החוויה הטראומטית שלא ניתן להמשיגה במילים: חוויה של אובדן האמון בגוף, של חרדה ופחד מפני אובדן החיים, מפני ההתאיינות ומפני פרידה מהמוכר והאהוב. 

ספרד מציגה מסע אל תוך גופה. מסע זה מורכב מזיכרונות, מחוויות ומרגעים מתקופת האשפוז שהייתה מרובה בפרוצדורות גופניות, חלקן פולשניות, אשר הותירו בה חותם עמוק. על מנת לתווך לקהל חוויה מרובדת זו ובמטרה לבטא תחושות ורגשות שחוותה בעת אשפוזה, ספרד משתמשת במגוון רב של טכניקות: חומרי קראפט, צמר, שאריות של יריעות סיליקון המשמשות לתרגול קיעקוע, חוטי ברזל, קטיפה, משחות עיצוב, קרשים שנאספו מהרחוב ודיו. 

רישומי ענק בגרפיט, גוף מפוסל בחוטי ברזל, איברי גוף פנימיים סרוגים, וילונות לבנים, וילונות קטיפה אדומים מצויירים וקעקועי דיו על סיליקון, משווים בו זמנית אווירת ניכור וחום לחלל הגלריה שהופך בעת ובעונה אחת למרחב פנימי אורגני ולחלל חיצוני סטרילי. מצד אחד, הצבע האדום שוטף את החלל ועוטף את האיברים שבו. מצד שני, מיטה לבנה בוהקת, וילון ורישומים קונטרסטים מאזכרים חדר בבית חולים. הסצנות הרשומות מתארות רגע בזמן האשפוז, אך הסגנון המאוייר במכוון, מרחיק אותנו מהמציאות החיצונית לעבר מחשבה או רעיון. כך גם נופי הדרך הרצים בלופ במסך הוידאו, לוקחים את הצופים.ות ל Road Trip, למסע במרחבי חוץ אינסופיים, שנדמים מבעד לפילטר האדום כמסע תודעתי פנימי - Trip.
הוילון משמש כחוצץ המפריד בין המרחבים; הוילון הלבן מסמן את המרחב הרפואי הסטרילי ואילו הוילון האדום מסמן את ההיבט התיאטרלי של האשפוז: את היותה של הפציינטית גופ.ה המוצגת לראווה, לבדיקה ולצפיה של הצוות הרפואי. אך הוילון אוצר גם את תחושת האימה והחשש מפני הלא נודע, כמו בסרטו של דיויד לינץ' מלהולנד דרייב. 

כל היצירות בתערוכה נובעות מתוך ונענות לכוחות מנוגדים: האחד מתמסר לתחושת הפירוק והאובדן הנגרמת כתוצאה מהמחלה, והשני משקף תחושה של מסוגלות והשלמה ומבקש לאחות, לאסוף ולהשלים את המיפוי הפיזי כדרך לריפוי. הניגוד בין שני הכוחות הללו מעיד על אופיו האמביוולנטי של האשפוז. הוא אמנם היה חוויה משמעותית בחייה של ספרד, אך גם בלתי נסבל. 

הסיפור אודות החוויה הטראומטית הוא מעגלי ביסודו: ספרד חוזרת על אותם איברים ופרגמנטים של הגוף באופן רפטטיבי, במדיות שונות ובאמצעות טכניקות שונות. הגוף אצלה חסר, ואילו האיברים – הפנימיים והחיצוניים – מופיעים עצמאית, מנותקים מיתר הגוף. 

הניסיון לחבר את החלקים לגוף אחד שלם נידון תמיד לכישלון. מתוך המתח בין השאיפה לאחדות לבין תחושת החסר שלא מרפה, יוצאת ספרד למסע של השלמה. החצנת החוויה הטראומטית בפומבי היא דרכה של האמנית לעבד את הכאב. ספרד תובעת לעצמה בחזרה את השליטה בגוף, גוף שלא יחזור להיות כשהיה אבל הוא כאן, נוכח, נושם ויוצר. 

אסיסטנטית לאמנית: עמית שטרם

אירועים במהלך התערוכה:

אירוע נעילה ושיח גלריה

שישי 17 במרץ 2023, בשעה 12:00

את אירוע הנעילה נציין בשיח גלריה בפאנל מיוחד בהשתתפות הפסיכואנליטיקן ד"ר אמיר קלוגמן,

אוצרת התערוכה ד"ר רויטל משעלי ובהשתתפות האמנית אמי ספרד.