WASHING THE DEAD

אחיה כנה (ישראל) ואליענה רנר (שוויץ/ גרמניה)

אוצרת: טליה רז

15.10.2016 - 11.11.2016

אחיה כנה (ישראל) ואליענה רנר (שווייץ/ גרמניה) יציגו זה לצד זו מיצבים שטרם הוצגו, כשכל אחד מהם עומד כתערוכת יחיד. כנה יציג מיצב פיסולי שיורכב מחמישה אובייקטים בגובה אדם,  עשויים חומר קרמי ורנר תציג בחדר הקרנה נפרד מיצב וידאו שיוקרן בארבעה ערוצים.

בפעולה המתועדת בוידאו, מובילה אליענה רנר את הניקיון הפיזי של בית קברות שהקימו לעצמם זונות וסרסורים יהודיים בארגנטינה בראשית המאה הקודמת, מהצמחים שכיסו אותו, ועורכת טקס זיכרון, באמצעותו היא מטהרת את שמותיהן של הנשים הקבורות בו ומספרת את סיפוריהן האמיתיים והמלאים.

אחיה כנה יציג אובייקטים פיסוליים הנראים כהכלאה בין גוף אדם לגזע עץ ויוצרים יחד כעין חורש קטן במרכז הגלריה.

שניהם מטפלים במת, האחת מתייחסת לזכרו ולכבודו בהקשר היסטורי חברתי, והשני לגוף ולחומר במבט אישי.

שם התערוכה Washing the dead מאזכר את מושג טהרת המת, המתייחס לתהליך של רחיצה וניקיון, פנימי וחיצוני, אותו נוהגים לעשות לגופת המת, לפני הלבשתו בתכריכים וקבורתו.

אליענה רנר תציג מיצב הווידאו La Organization. המיצב מתמקד בבית קברות יהודי בבואנוס איירס, ששימש לקבורה של חברי הרשת היהודית לסחר בנשים בשם צבי מגדל. ברבים מהקברים נמצאים שרידים של נשים יהודיות מזרח אירופאיות, אשר הובאו לארגנטינה בין השנים 1870-1930 על ידי הרשת. הקבורה לפי המסורת היהודית הייתה חשובה לחברים ברשת, אך הקהילה היהודית סירבה לשתף עמם פעולה, כך שהסרסורים נאלצו להקים בית קברות משלהם.

רחל ליברמן, אחת מהנשים שהועסקו בזנות, אם לשני ילדים, הצליחה להגיש האשמות נגד הרשת. בתי המשפט פעלו במהירות, וב- 27 בספטמבר, 1930, נתפסו 442 חברים פעילים ו-108 מהם נכלאו. בתי בושת נסגרו, ולמרות שזנות נותרה חוקית עד שנת 1936, עשרות סרסורים ומנהלות בתי בושת יהודיים הוגלו, ורשת צבי מגדל התפרקה.

במיצב הווידאו נראה בית הקברות, שהצמחייה בו צמחה פרא וכיסתה את הקברים, לאחר שנים של חוסר עניין והזנחה. הפעולה והפרפורמנס עליהם מבוסס המיצב מורכבים משני חלקים. בחלק הראשון נחשף בית הקברות מתוך ה'ג'ונגל' שצמח פרא. תהליך הניקוי מצולם מארבע זוויות. בחלק השני נראה פרפורמנס/ טקס זיכרון בבית הקברות לאחר שנוקה, שכולל נאומים, שירת מקהלת יידיש מקומי, והצבת לוחית לזכרה של רחל ליברמן.

מיצב הווידאו נע בין מציאויות עכשוויות, פעולה מבוימת ועובדות היסטוריות.

אחיה כנה יציג מיצב המורכב מ-5 אובייקטים פיסוליים עשויים חומר קרמי, מועשר בחומרים נוספים. האובייקטים, גובהם כגובה אדם, מאזכרים ארונות חרס דמויי אדם (אנתרופואידים), ששימשו לקבורה בתקופה הכנענית. שרידים של ארונות קבורה מסוג זה נמצאו בין השאר בדיר אל בלח שברצועת עזה.

כנה חווה את המוות קרוב אליו, את מנגנון ההשמדה העצמי של הגוף. בעבודותיו משתקף העיסוק שלו במה שנותר מהאדם לאחר המוות, הוא מתמקד בטרנספורמציה שהגוף עובר כשהחיים עוזבים אותו, כמו חושף מה שאמור להישאר מתחת לאדמה. כמי שגדל בבית דתי ועזב את הדת, כנה תוהה האם ישנו עולם שמעבר, שם נעשה צדק שלא יכול לקרות באופן שלם בעולם הזה.

הוא יוצר בחומר ושורף אותו בתנור, כך שהוא מפסיק לחיות ומתקבע בצורתו, אך שואף ליצור משהו חי, יצרי, נושם ושורף, כמו החיים.

אחיה כנה, אמן יוצר, יליד 1983, בוגר המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית, בצלאל (2014), הציג במספר תערוכות בארץ, מציג כעת במוזיאון חיפה לאמנות, זוכה מלגת "סטודיו ראשון" (2014-2015), עבודותיו נמצאות באוסףSTART  ואוספים פרטיים, חי ויוצר בתל אביב.

אליענה רנר, אמנית בין-תחומית וחוקרת, יוצרת מיצגים ומיצבים אודיו- ויזואליים, ילידת שווייץ, 1977,  חיה בגרמניה. עמיתה באוניברסיטת ברמן לאמנויות, גרמניה, שם סיימה את לימודי המאסטר שלה בהצטיינות (2008). זכתה בפרסים מטעם העיר ברמן ומטעם ארגון GEDOK, גרמניה. קיבלה מלגות רבות מארגונים שונים לצורך מימון מחקר סובב עולם.