חליפתעופה
גיל נעמתי / אבינועם שטרנהיים / מורן סנדרוביץ' / מוניקה גרבושניג
אוצרת: נועה אלרן
14.05.2016 - 04.06.2016
התערוכה ׳חליפתעופה׳ תוצג בגלריה אלפרד כחלק מאשכול תערוכות שנתי העוסק ב״סוף עידן האדם״ בהכרזה על מותו של האנושי, ובניסיון למצוא אותו מחדש, לדלות אותו על ידי האמנות מתוך המציאות. מבחינתנו, זהו עיסוק בקו התפר הדק הנוצר במעבר ממרחב גופני פיזי למרחב לירי וירטואלי, דרכו ניתן לרגעים לגלות מחדש את האנושי. חליפתעופה מתייחסת לעשייה האמנותית כמנגנון החייאה. פעולת הפיסול הקולאזית של שטרנהיים וסנדרוביץ, אשר מתקשרת הן עם עבודת הוידאו מונטאז של נעמתי והן עם הפרויקט הפיסולי של גרבושניג,מתרגמת לפעולת החייאה כזו. החיבורים הנוצרים בתוך העבודות מבקשים לתת מימד אנושי חדש לחומר, לשאול דרך החייאתם של חומרים זנוחים על המיקום האנושי שלהם, על האנימה הנסתרת בתוכם.
כל אמן, בהתאם למדיום שלו ולאופי עבודותיו, ייצור את אחת ממערכות הגוף הבונה את מכלול התערוכה: אבינועם שטרנהיים, המשתמש ברדי-מיידז קשיחים על מנת ליצור פסלי גרוטאות יהיה אחראי על השלד. מורן סנדרוביץ, אשר פסליה הם תרכובת רדי מיידז טבעיים וחומרים פלסטיים פסאודו אורגניים, תיצור את בשרה. השילוב בין עבודותיהם ישקף את המתח הבסיסי בין העצמות שמתעקשות לעמוד זקוף לבין הבשר שמושך אותן מטה. בחלל מובחן, מופרדות במתכוון מהקינטיות האלימה של עבודותיהם של שטרנהיים וסנדרוביץ, ימצאו עבודותיה הצפופות והמדוייקות של מוניקה גרבושניג. יצירות אלו, המזכירות במקצת פיצוץ חרסינה קפוא, יסמנו תנועת התרכזות מהחוץ כלפי פנים, כמו שאיפת אויר דקה. בחלל הקטן יוצבו עבודות הוידאו מונטז' של גיל נעמתי. עבודות אלו ינסו לשרטט את המרחב הנראטיבי, את הנימה הפואטית המחפשת בתוך נבכי הזיכרון את פעולת ההחייאה.
