אלפרד הכט - על שמו נקראת גלריה אלפרד, הנו בן משפחתה של האמנית אפרת גל מחברות ומייסדות גלריה אלפרד. הכט היה ממסגר תמונות ואספן אמנות, נולד בקלן ב-1907, היגר בשנות ה-20 ללונדון, שם פתח עסק קטן למסגור תמונות, אשר במרוצת הזמן ובשל אופיו המיוחד של הכט, הפך למקום מפגש של אמנים, אינטלקטואלים ובוהמיינים, בניהם פאבלו פיקאסו, הנרי מור, פרנסיס בייקון ואחרים. הכט נפטר בלונדון ב- 1991. 

בעקבות אלפרד הכט

Derek Granger

The Independent, January 12, 1991

חזית החנות הצבועה השחור בקינגס רוד 326, צ'לסי, מעידה באופן מאופק בלבד על המקום שבו אלפרד הכט חי ובנה מסגרות במשך 45 שנה. לאדם העובר ברחוב המקום נראה מזמין כמו בית לוויות. 

הדבר היחיד המעיד על עיסוקו הוא תצוגה עירומה בחלון של מסגרת עץ יחידה והשלט התמציתי - "א. הכט עושה מסגרות". המראה החיצוני המאופק באופן קיצוני משקר לגבי החיים והפעילות המרתקים שהתרחשו בפנים. 

שם, בסדנה בקומת הקרקע, הכט ועובדיו המיומנים יצרו כמה מן המסגורים הטובים ביותר שנראו עבור יצירות אמנות במאה העשרים. בדירה שמעל היה אפשר למצוא לא רק אוסף אמנות מודרנית שנבחר בקפידה, אלא גם מקום מפגש שבו אנשים מכל גיל או סוג יכלו למצוא הכנסת אורחים וצחוק. בעזרת עינו החדה וחוש אסתטי הכט בנה עצמו עם השנים כדמות מפתח בעולם האמנות. הוא הפך את מלאכת המסגור לאמנות בזכות עצמה, ובנה מסגרות אשר התאימו ליצירה באופן מבריק. "כשאמות", היה אומר, "אני רוצה שתספידו אותי בתור האיש שהמציא את הפספרטו הצבעוני". אבל בעצם היה הכט ידוע בעיקר בשל המסגרות הממורקות המנומרות פה ושם בזהב אשר הקיפו רבות מיצירות המופת של המאה העשרים.

בזכות עבודתו, ואף יותר בזכות יחסו הלבבי, התחבר הכט עם הנרי מור, פרנסיס בייקון, גרהם סטרלנד וג'ון פייפר. אמנים נעזרו בכושר ההבחנה שלו בתליית תערוכות, למשל בייקון נעזר בו בתליית הרטרוספקטיבה שלו במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק בשנות השבעים. 

דרך חבריו הציירים ודרך דמויות אחרות בעולם האמנות, כמו אספן האמנות היינץ ברגרואין, הכט יצר לו אוסף אמנות אשר ניכר לא רק באיכותו אלא גם בחותמת האישית החזקה שהייתה על כל חפץ שקנה. איכות שהיה אפשר להגדיר אותה כנזירית וסגפנית. הציורים של בייקון שבחר היו חשוכים ומבשרי רעות באופן נחרץ, הציורים של פיקאסו תמציתיים מאוד, ושני ציורים של מקס ארנסט, אחד של יער ואחד של הרים, נבחרו בשל החומרה שבהם ולא בשל איזו נימה רומנטית. נטייה סגפנית זו היתה קו מרכזי באופיו ובנימוסיו, והתנהגותו הפשוטה והצנועה גרמו לחבריו סיפוק ושעשוע. 

הוא היה האב־טיפוס של האיש בחליפה האפורה. למעשה לעתים רחוקות נהג ללבוש משהו בצבע אחר. חולצות אפורות, ז'קטים אפורים, עניבות אפורות וגם גרביים אפורים – גרבי צבא אפורים, אשר במשך שנים נהג להטליא בעצמו. אופיינית לחומרה שלו היתה גם שנאתו לפרחים, ועל כן הצמח היחיד שהורשה לעטר את שולחן האוכל שלו היה קקטוס קוצני ומוזר למראה. 

הבסיס לתפיסתו היה סקפטיות דרוכה. פומפוזיות ויומרנות היו אסורות ומנודות. הוא אהב את הדברים פשוטים ללא קישוטים מיותרים, וכך היה גם יחסו לאנשים. הסגפנות והחומרה היו כמובן גם תחפושת וכיסוי לא לגמרי אפקטיבי ללב מלא וחם, כפי שגילו חבריו. 

הוא נולד בקלן ב־ 1907 למשפחה יהודית דתית מהמעמד הבינוני. אביו היה בעלים של מפעל לצבעים, וכאיש צעיר, יפה תואר וזריז נשלח הכט באמצע שנות העשרים לאנגליה לעבוד עבור חברה למכירת מתכות, אשר הייתה קשורה אליהם בקשר משפחתי. מעסקי המתכות עבר לעסקי הטקסטיל, וכאשר החלה מלחמה התנדב לשרת בצבא הבריטי. קשה לחשוב על אדם אינדיבידואליסט כמו הכט הופך לחייל למופת, אך הרקורד הצבאי שלו מפריך כל הנחה שכזו.הוא הוכיח אומץ, משמעת ויעילות, השתתף בפלישה לנורמנדי, הועלה בדרגה מטוראי לרב־סרן, ושירת באופן חלקי גם בחיל החינוך.

עם המענק שקיבל מן הצבא פתח את העסק הקטן למסגור, וכמו בסצנה נוגעת ללב של דיקנס, ישן ובישל את ארוחותיו באחורי החנות. הכט אמנם הקדים לפתח הרגלים חסכניים של נזיר, אך הוא היה נדיב באופן יוצא מן הכלל אל חבריו. הוא נולד להיות סנדק ובאופן אינסטינקטיבי כל חבריו הפכו לילדיו, ולעתים קרובות היה נוזף בהם ומוכיח אותם כמו אב. חבריו זוכרים את האירועים האינטימיים אשר כללו לא יותר מארבעה אנשים ישובים במטבח הקטנטן או את ארוחות הערב הגדולות והמשעשעות שבימים הטובים היה אפשר לפגוש בהם את ג'ני לי, ארנולד גודמן, ארתור קוסטלר ורבים אחרים בערבוביה מעוררת של אמנות, אינטלקט, הון ובוהמיה. 

פעילויות הצדקה של הכט נעשו באופן טיפוסי לו בדיסקרטיות. בשנות השלושים הוא פעל רבות למען פליטים יהודים שברחו מאירופה של היטלר. בראשית שנות השישים, היה הרוח החיה מאחורי רפורמות בחוק למען הומוסקסואלים. כאשר החוק שונה ב־ 1967 היה זה הרבה בזכות מאמציו והלובי שיצר בקרב חוגים שונים.

אלפרד הכט, ממסגר תמונות ואספן, נולד בקלן ב־ 20 במאי 1907 , ונפטר בלונדון ב־ 4 בינואר 1991 .