חלב שחור של שחר
עדי בצלאל
אוצרת: נועה ליברמן
ALFRED EXPRESS #5 / 05.04.2012 - 09.04.2012
תשובה לשאלה אחרת
"דבר –
אך אל תנתק את הלא מן הכן,
תן לדבריך גם את הפשר הזה:
תן לדברך את הצל.
תן לו די צל,
תן לו כל מה
שהוקצב, ידעת, סביב בין
חצות ואור-יום וחצות.
הבט סביבך:
ראה איך חיים נעורים –
במו מוות! חיים!
אמת אומר האומר צל."
מתוך: פאול צלאן, "דבר גם אתה"
מגרמנית: שמעון זנדבנק
נדמה כי אל מול הבחירה בין התצלום לבין החיים[1], בצלאל בוחרת בתצלום שוב ושוב. עוצרת את הרגע, את המבט. בתצלומיה מופיעים רק רמזים דקים לחיים. מעין שקט אפוקליפטי שאופף את הרגע שלכדה בעין המצלמה; האימה שלפני, או השקט שלאחר הקטסטרופה.
הדימויים בעבודות מופיעים על רקע בהיר, מואר. ומתארים את הרגע שחלף, או את מה שעומד לקרות. האור המסנוור הבוקע משמיים מעוננים, הכלב השחור שנס מהאור, שרידי כנפיים על רקע לבן.
ואל מול אלה, מופיעה הדמות בכותנת הלבנה בעבודת הוידאו. היא מחכה למשהו, כשאין זה משנה אם יגיע או לא, כי חרדת הציפייה היא שהופכת אותו לדבר-מה הממשי.
[1]* מתוך "פוגת המוות", פאול צלאן
"הצלמת יכולה לבחור בין התצלום לבין החיים, היא בוחרת בתצלום", סוזן סונטאג