Namazu

מיכל גולד

אוצרת: יפעת פרל

ALFRED EXPRESS #10 / 11.05.2012 - 15.05.2012


 

 

נמזו-Namazu // מיכל גולד

מיכל גולד עוסקת במושג המיתוס, נרטיב אודות ישויות על טבעיות המציג את ערכי המוסר של החברה המשתמשת בו וכולל יסודות פסיכולוגיים, דתיים, חברתיים ולאומיים.

חוקר המיתולוגיה ג'וזף קמפבל כותב: "בעבר, סיפורים אלו (מיתוסים) נכחו בתודעתם של האנשים. כאשר מאורע מתרחש בחייך, בעוד הסיפור בתודעתך, אתה מבין את הרלוונטיות שלו, הסיפור מעמיד בפרספקטיבה את המתרחש... פיסות אינפורמציה עתיקות אלו דנות בתמות שתמכו בחייהם של בני אדם, בנו תרבויות וכוננו דתות... הן עוסקות בבעיות פנימיות עמוקות, במסתורי..."1

בתערוכה הנוכחית, גולד עוסקת במיתולוגיה היפנית, כארטיפקט של תרבות זרה, מנוכרת ומיסתורית. היא אוספת ממנה נתונים, תוך ניתוקם מסדר וקונטקסט ומנסחת אותם מחדש כמיתוס במסגרת הדימויים החזותיים שהיא מייצרת. פעולתה של גולד נעה על הציר שבין אמת לבדייה, בין זיכרון ממשי לבין זיכרון מיתולוגי, קולקטיבי. בפעולת ציור עמלנית ומדויקת, גולד מרכיבה סיפורים הנמצאים בתווך שבין מיתוס ומציאות.

מוטיב חוזר בעבודותיה של גולד, הוא דמותו המיתולוגית של נמזו Namazu)), דג-חתול ענק שחי בבוץ מתחת לאיי יפן. האל קשימה Kashima)) שומר על נמזו ומרסן אותו בעזרת אבן גדולה, אך כשהאל אינו נמצא הדג משתולל וגורם לרעידות אדמה.

בשנת 1855 התרחשה בעיר אדו (טוקיו של היום) רעידת אדמה הרסנית. החורבן שהסבה רעידת האדמה ערער את המצב החברתי פוליטי במדינה ואת אמון העם בשלטון. מספר ימים לאחר רעידת האדמה הפיצו אמנים אנונימיים מאות הדפסים המתארים את נמזו. דמותו הפכה לסמל הקורא לסדר חברתי חדש, צודק יותר. המבנה המיתי של מעבר מחורבן לגאולה הוא ארכיטיפי, אוניברסאלי ועל זמני. בשנת 2010, לאחר רעידת האדמה הגדולה ביפן הופצו שוב הדפסי הנמזו, הפעם באתרי אינטרנט.

בציוריה של גולד, מעלה נוכחותו של הדג הקשרים שהם מחד טקסיים-דתיים, ומאידך פנימיים-רגשיים. בעבודה 'תלמידות', נראות שלוש נערות יפניות צעירות צועדות במרחב כמעט ריק ומעליהן חגים ארבעה דגים במעגל. לבושן הלבן של הנערות מעצים את תחושת הריק ואלמנט הקדושה. ההתרחשות כולה נעה בין חלום וזיכרון. בעבודה אחרת נראה הדג מונח בתוך מעגל אבנים מופתי. הציור ריק מנוכחות אנושית אך זו מורגשת דרך הסדר המכוון והמדויק של האבנים. על אף האסתטיקה המרהיבה והנקייה, הציור מעלה תחושה מטרידה: העיגול המושלם, יופיין של האבנים ונוכחות הדג מעלים מצד אחד שאיפה להתרוממות רוח ומצד שני עשויים לרמז על נפש מוטרדת, המנסה להיאחז בסדר חיצוני כלשהו בחתירה אל שלווה פנימית.

עבודותיה של גולד מעוררות שאלות בדבר הצורך האנושי במיתוסים ואמונות, גם בעידן של התפתחות טכנולוגית ומדעית אותה מייצגת יפן יותר מכל.