מַרְאָה
דפנה גזית
אוצר: גידי סמילנסקי
26.10.2007 - 27.09.2007
בשנים האחרונות קיימת כניסה מסיבית של צעירים לתוך שכונת פלורנטין. האוכלוסייה הוותיקה וקשת היום החלה להתערבב עם צעירים אחרי צבא, אחרי טיול, סטודנטים, מוזיקאים, אמנים ורווקים. פלח חברתי זה אינו שרירותי: מדובר בשכבת גיל מסוימת הניצבת רגע לפני התברגנות.
בתערוכת היחיד מַרְאָה, דפנה גזית מתמקדת בחתך האוכלוסייה הגברי של השכונה. פלורנטין מושכת בין היתר את הטיפוס הגברי שבוחר להיות מחוץ להיררכיה החברתית והנורמטיבית הישראלית, הבוחר לא להגדיר את עצמו. אל טיפוסים גבריים אלה מפנה גזית את עדשת המצלמה, ומתוך דמותם ומבטם היא בוחנת את מקומה כאישה וכאמנית. כך למעשה, בעודה יוצרת מרחק, היא מגדירה את עצמה ואותנו הצופים דרך הדומה והאחר הגברי המשתקף בתצלומיה.
לגברים ברחוב מאפיינים חיצוניים דומים – שיער, בגדים, הלך רוח, כלב, גיל, עיסוק וכדומה, המייצגים בראי תקופתנו ייחוד. אך התמונה הגדולה, רחובות השכונה, שוללת מהם את האינדיבידואליות. כך הפרט מתמזג בתוך הכלל.
מבט פרונטלי, מבודד, מבעד עדשתה של גזית, מחזיר לכל אחד מהם את הייחודי שבו. ההפרדה מן הכלל מבליטה את האינדיבידואל, לעומת אותו ים תובעני של דומות. בהתייחסות משלה אל מסורת תצלומי הרחוב ו"תצלומי החטף", גזית מנסחת במה המאפשרת למצולם להציג את עצמו – מתוך נקודת מבטו שלו – מול המצלמה, ולהשתקף במראתה.
