חמור חדש
אליזה אלווט / פיאטר מאטיסן
אוצרת: קריסטל חואן
22.10.2015 - 22.11.2015
"אמנות איננה רק חיקוי אלא גם שילוב של עקרונות מתמטיים וסימטריה, תוך חיפוש אחר המושלם, אחר האל-זמני, המנגיש את הקיים עם המתהווה." (אריסטו, "Poetics")
בתערוכה "חמור חדש" המוצגת לאורך חדר המדרגות בגלריה אלפרד, האמנים הבלגיים אליס אלפוט ופיטר מתייסון בוחנים את אופן החיבור האפשרי בין קומפוזיציות צורניות ואמנות מימטית. צמד האמנים מציג 13 עבודות קטנות, ביניהן עבודות נייר ועבודות על בד. הטכניקות משתנות: ישנו שימוש בטמפרה, בקולאז' ובטכניקה מעורבת. חלק מהעבודות מבטאות את עוצמת הדוגמא הצורנית, עבודות אחרות מתכתבות עם ציורי פרחים במסורת הטבע הדומם, וחלק משלבות בין שני הנושאים. האמנים מנהלים דיאלוג ובוחנים את נקודות ההשקה האפשריות בין קומפוזיציות מינימליסטיות, גיאומטריות ומופשטות לבין המימזיס המסורתי של ייצוגים מן העולם.
במקרים מסוימים, האמנים בוחרים להתמודד עם אחד הנושאים הטעונים ביותר בתולדות האמנות – פרחים. יחד עם זאת, הם מרחיקים עצמם מן המימזיס הטהור ומתמקדים בשפה הפורמליסטית המוטבעת באלמנטים הפיגורטיביים בציור (אגרטל, פרחים, רקע). הציורים, שלרגע מתחזים לייצוגים מוכרים של פרחים, גבעולים ופירות, למעשה מאורגנים בקומפוזיציות מחושבות היטב, תוך כוונה לייצר סדר מסוים. באמצעות יצירת איזון טונאלי – צבעים חמים ובהירים בטקסטורות שונות – האמנים מנסים ללכוד את המסתורין שמאחורי הייצוגים המוכרים והבנאליים.
דוגמאות צורניות מורכבות, המוכרות לנו ממסורת האומנות האתנוגראפית, היוו כמקור השראה עיקרי עבור צמד האמנים. בטבע, אנו עדים למתח מתמיד הקיים בין הכוח שיוצר צורה לבין הכוח שהורס אותה. הדוגמאות הגיאומטריות בעבודות המופשטות שבתערוכה כפופות לאותם ערכים מנוגדים של סדר וכאוס. האינטראקציות הבלתי נראות בין הכוחות המנוגדים, הרגע שבו הסדר הקיים נהרס על ידי כוח טבעי מכריע – זהו בדיוק ה'ניתור' המיוחל ששני האמנים מנסים לעשות. מעבר לזה, האמנים עצמם מתארים את העבודות בתערוכה כדקורטיביות. מצד אחד, תבניות צורניות הינן פשוטות, יפות ואסתטיות. מצד שני, עבודות דקורטיביות תמיד נושאות משמעות עבור האדם שרוכש אותן ובוחר לתלותן במקום המיוחד עבורו. לכן, הצופים מוזמנים להרהר ברבדים ובמשמעויות הנוספות שהצפייה בעבודות מזמנת.
התהליך היצירתי העומד בבסיס התערוכה היה לחוויה חדשה ומעשירה עבור אלפוט ומתייסון, אשר עבדו ביחד ו/או ממש השלימו את הציורים אחד של השנייה. כתוצאה מכך, כמעט ולא ניתן להבחין בין שני היוצרים של העבודות. התהליך היה לדיאלוג מתמשך – שיתוף פעולה ושיתוף רעיונות מלא, תהליך שלעתים אף דרש מאחד האמנים להוציא לפועל את רעיונותיו של השני. האמנים למדו אחד מהשנייה, ניצבו אל מול העין הבוחנת והמבקרת של 'שותפם לפשע' עסקו בדיונים אינסופיים, ולבסוף נאלצו להכריע ביחד בנוגע ליעדה הסופי של כל עבודה.
"חמור חדש" זהו שם של משחק ילדים שבו שחקן אחד קופץ מעל גבו של השחקן השני. אלפוט ומתייסון מאמינים שפעולת הביקור והניתור – זה מעל עבודתה של זו – הגביר ושיפר את התהליך היצירתי של כל אחד מהם. באמצעות הגישה השיתופית, חרף ההבדלים ביניהם, צמד האמנים הצליח לשלב יחד את הסגנונות והמחשבות שלהם לכדי סינרגיה – שלם אחד הגדול מסך חלקיו.
הבחירה בחדר המדרגות כחלל תצוגה לתערוכה זו אינו מקרי. המדרגות מעניקות לצופה הזדמנות לחוות כל עבודה בנפרד ולא כסדרה, הן מאפשרות חלל ורוגע. המדרגות מציירות מסלול המשמש כעדות פואטית לעבודת האמנים בסטודיו: בעודם מנסים להתרכז כל אחד ביצירתו שלו, הם גם מתבוננים זה בעבודתו של זו. ייתכן וזוהי הפעולה הבלתי מודעת שהצופה עושה בעצמו בעודו מהלך מעלה ומטה בחדר המדרגות.
אלפוט ומתייסון תרים אחר תחושת איזון בעולם כאוטי. הם מציגים אמנות נטולת כובד, אמנות מלאת הומור ומשחקיות. בבסיס העבודות שלהם עומד הרעיון של מאטיס: "אמנות צריכה להיות כמו כורסא נוחה שבה אפשר לנוח מעייפות החומר". העבודות מודעות לעצמן ולא יומרניות; אלו קומפוזיציות
פשוטות ומעט רעועות המסודרות בתבניות צורניות ברורות, לא מיסטיות ומשובשות כמעה. בסופו של דבר, העבודות מקבלות חיים ומשמעות משל עצמן. הן משלבות את הפיגורטיבי עם המופשט, את האינטואיציה עם השיטתיות ויוצרות מדיטטביות עדינה המשקפת את הפואטיקה שביום-יום.
_______________________
1 “Notes "un Peintre" La Grande Revue (פריז, דצמבר 1908); בתרגום של ז'אק פלאם בספר "מאטיס על אמנות".
Leapfrog
Elise Aelvoet /
Pieter Mathysen
Curator: Christelle Juan
Opening: 22 October 2015 / Closing: 22 November 2015
“Art is not only imitation but also the use of mathematical ideas and symmetry in the search for the perfect, the timeless, and contrasting being with becoming”
(Aristotle, ‘Poetics’)
The interaction between formal compositions and mimetic art is what the Belgian artists, Elise Aelvoet and Pieter Mathysen, are exploring in the exhibition “Leapfrog” ((חמור חדש shown in the staircase of the Alfred Gallery. The artists have created 13 new works for this exhibition. The works are small, some on paper and some on canvas. The technique is variable, among others are tempera, collage and mixed media. Some of them explore the strength of patterns, others challenge the representations of floral still lives, and others merge the two. The artists enter into a dialogue and explore the possible interfaces between pure minimalistic, abstract and geometric compositions versus the traditional mimesis of ordinary features of our world.
In several instances, the artists choose one of the most loaded symbols in the history of art–the floral still life- but at the same time, distance themselves from pure mimesis by focusing on the formal language embedded within the figurative elements (vase, flowers, background). These works which appear as recognizable imitations of flowers, stems and fruits are resting on a well-considered formal composition aiming to create a particular order. Through the balancing of tones- warm and light colors and different textures- the artists try to capture the mystery behind seemingly banal recognizable representations.
Complex patterns and structures, as often encountered within the ethnographic art tradition, is a source of fascination for both artists. In the nature, we see constant tensions between what creates shape and what destroys it. The geometrical patterns in the abstract works of this exhibition are subject to the same opposite forces of “order” and “chaos”. It is the invisible interactions between the forces, the moment where the order is being destroyed by a defying natural force, the “leap” that the artists’ are most interested in.
Further, the artists describe their work as “decorative”. On the one hand, patterns are simply aesthetically beautiful. On the other hand, the places where the patterns are shown alert us to another layer of meaning. We are invited to reflect on the importance of their position in a meaningful space which deserves decoration for the person who buys them.
The whole creative process of this exhibition has been a new enriching experience for both artists who literally worked on and/or finished each other’s paintings. The result is that it is impossible to distinguish the works from the one or the other. The process occurred in a dialogue and close collaboration, sharing concepts and sometimes executing each other’s ideas. The artists learned from each other’s input, at times facing the other’s critical eye, engaging in endless discussions and enjoying the complicity of deciding together when a work had reached its final purpose.
Leapfrog is a children’s game in which players jump over each other's stooped backs. Aelvoet and Mathysen believe that the act of visiting, vaulting over each other’s work enhanced their creative act. In their collaborative approach, the artists combined their styles and thoughts, although very different, melting them into one and creating synergy, a whole that is greater than the simple sum of its parts.
The choice of the staircase for the display is not random. The staircase gives the possibility to the artists to show their work isolated instead of in a series, creating tranquility and space for the viewer. Elaborating a route along the stairs is a poetic evidence of how the artists work in their studio: trying to concentrate on what you they are creating but at the same time taking a look at what the other one is doing which is unconsciously what the visitor might do when walking up and down the staircase.
Both in pursuit of a sense of balance in this hectic world, Aelvoet and Mathysen show art without heaviness, with humor and playfulness. The essence of their work is the idea, as quoted by Matisse, that “Art should be something like a good armchair in which to rest from physical fatigue” 1 . Their works are relativizing themselves, creating simple compositions slightly wobbly, using non-mystical, simple structures slightly derailing. The works end up gaining a life and meaning of their own, merging abstract and figurative, intuition and systematism into delicate meditations on the poetics of everyday life.
_______________________
1 “Notes d'un Peintre" , La Grande Revue (Paris, 25 December 1908); as translated by Jack Flam in Matisse on Art (1995)