הוראות הפעלה

מיכל טמיר / מאיה קפלן

אוצר: ליאור שביל

11.11.22-13.10.22

 

אירועים במהלך התערוכה:

"בובה אנושית"  //  תיאטרון מחול אקרובטי מאת מאיה קפלן

יום חמישי, 13 באוקטובר, בשעה 21:00
יום חמישי, 10 בנובמבר, בשעה 20:00

במיצג "בובה אנושית" עוסקת קפלן בשאלות הנוגעות לחירות האדם ויכולתו לשמור על זהותו הייחודית בעולם הנתון להגבלות ותכתיבים. במרכז המיצג נמצא מנגנון מריונטי ששולט על תנועת הגוף אך גם נשלט על ידה. תוך שגופה תלוי באוויר וידיה מחוברות בחוטים אל רגליה, תנועותיה מגיבות למוגבלויות שהמנגנון יוצר. דרך מצבי  מאבק, כניעה והתמסרות, קפלן מגיעה אל מצב אופורי כאשר היא משיגה שליטה מוחלטת במנגנון הכובל. במיצג מופיעות שלוש דמויות של בובות אנושיות לבושות בקולקציה ייעודית, מיוחדת וצבעוניות בעיצובה של קפלן. אביזרי ופריטי הקולקציה מעוותים את חלקי הגוף ומעצבים את תנועתן. פס הקול של המיצג מורכב מקולות ילדותה של קפלן המשולבים במוזיקה מקורית מאת Symbolico.

משתתפות: מאיה קפלן, גפן גבאי ותפארת קלימובסקי.

 
 

הוראות הפעלה


בתערוכה הזוגית הוראות הפעלה, מציגות האמניות מיכל טמיר ומאיה קפלן דיאלוג יצירתי רב-מדיומלי, באמצעותו השתיים בוחנות את מעמדן כנשים וכאמניות בעולם ומנסחות יחדיו ניסיון התמודדות עם אשליית השליטה על גופן ועל גורלן.

המושג "הוראות הפעלה" מתקשר למונחים היסטוריים ופילוסופיים זכריים, שמטרתם להנחות את הגוף האנושי לסדר ולהיגיון. בעבודותיהן של טמיר וקפלן, מתבצע פירוק של ההנחיות הללו. בעוד שהמילים "הוראות הפעלה" מציירות תמונה של גוף המופעל על בסיס ׳הגיון׳ , כל מה שמנסה להפריע לסדר מנוגד לו, מטריד ומתריס, עבודתן של קפלן וטמיר קוראת לסדר להתאים את עצמו מחדש. מנקודת מבטן האישית, כל אחת מהאמניות מציגה עמדה אסתטית וליניארית שונה.

התפיסה של הגוף הנשי כהיסטרי מקבלת התבוננות חדשה, אשר מופנית חזרה אל המתבוננים. כמו בפורטרט העצמי של טמיר אשר מסתכל בשלווה במבטו המזועזע של הצופה. קפלן אף היא מעוררת בצופה אי נוחות, משום שהיא מציעה תקריב מציצני בגוף נשי כבול במנשא, כזה הלא מתיישב עם תפיסות מקובלות של יופי. בכובלה את הגוף קפלן מצהירה על חופש, המנוגד למונחים אסתטיים ומוסריים שגורים.

בציורים אקספרסיביים ומלאי תנופה, טמיר מציגה סצינות תיאטרליות הלקוחות מחיי היום-יום. 

טמיר בונה דיוקן פגום על ידי הנחת כתמי צבע גדולים בגוני עור ושטפי דם על גבי קנבסים וניירות. האופן בו היא מתייחסת למרחב הבד והנייר מבהירה שהיא בונה מחדש את אותו הגוף אך ע"פ חוקים משלה. "היופי" הזה נגלה לאחר התבוננות שניה, כזו שמעיזה במה שמאחורי "ההפרעה". הציור של טמיר נתפס כעיוות של תהליך ההפשטה, כהתנגדות לאידיאל היופי וההגיון. בציוריה של טמיר, ישנו סדר מקוטע חדש שמצליח להגדיר מחדש מהו יופי. יופי בוגר, מושך, חזק וסוער. אם נראה כי מתקיים חוסר שלווה שהרי זה בעינו של הצופה, שתודעתו מופרעת בציפייה למוכר ולמוגדר. 

מהצד השני מתקיימת עבודתה של קפלן, המשלימה את "היופי" מצידו השני. במופע ססגוני ומבעית, האמנית הופכת את עצמה לבובה על חוטים. כלואה בתוך תלבושות צבעוניות, מכוסות ציורי ילדות שעברו עיוות ומניפולציה דיגיטלית, קפלן מבריגה את האביזרים לגופה כמעין קליפה מכאנית. עטויה חומרים מהונדסים בטקסטורות אורגניות-מכאניות, יד קשורה לרגל, היא מתקדמת בקצב משלה ומנסה לנוע תוך מאבק מתמיד. 

במבט ראשון, נדמה כי עבודתה של קפלן מתעלמת מהציורים סביבה או אפילו מנוגדת להם, חוגגת אסתטיקה מוקפדת ומבליטה יופי מעוצב וראוונתי. אך צלילה לנבכי עבודתה מגלה את פעולת הפירוק וההרכבה שקפלן מציגה, מתוך התנגדות דומה לאותו מבנה של יופי והיגיון. הגוף העטוף בבד צבעוני ומרהיב, הכבול למערכת חבלים ורתמות, מתנועע בחופשיות של מתעמלת במעין ריקוד של דחיה ותחייה פיסית של "האני". היא מעירה את הצופה לעולם תיאטרלי של חופש ויופי.

מתוך שני גופי העבודות של טמיר וקפלן עולה אחדות של כוח ועוצמה, המגחכים על כוח ההיגיון. באמצעות כתמים צבעוניים, גדולים ועוצמתיים, דרך טיפול במשטחי הבד התלוי והלבוש, באמצעות התייחסות לכוח הכבידה של גופים מרחפים במיצג, בתלבושות תלויות ובדמויות מוגדלות הצפות בתוך מרחבי הציורים, השתיים מציגות גוף מושך וחזק אשר מגדיר את מיניותו וחושניותו מחדש. 


טקסט: ליאור שביל ומיכאל ספרר.  

על האמניות

מיכל טמיר, ציירת, ילידת 1976. בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית והתוכנית לתואר שני באמנות בבצלאל, התמחתה בציור פיגורטיבי בתוכנית כיתת אמן Jerusalem Studio School ובתוכנית כיתת אמן התחנה, תל אביב. הוציאה לאור את הרומן הגרפי 'החוף השקט' בהוצאת מטר, מרצה אורחת בשנקר, מייסדת ומנהלת "פושפין" - מכינה ללימודי עיצוב ואמנות מזה 20 שנים.

מאיה קפלן, אמנית פרפורמנס, מעצבת אופנה ואביזרים, משלבת מדיה דיגיטלית ועבודת קראפט, ילידת 1992. בוגרת המחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. זוכת פרסי הצטיינות (2019-2022), פרס אנדי למצויינות במלאכת יד (2022), פרס מייזלר (2022), וכן פרס לוקמן לאמנות יישומית (2021). הציגה בתערוכת אקספו דובאי 2020 (2022) ובנובמבר תציג בפסטיבל האופנה Fashionclash בהולנד.

 
 
 

שנת התערוכות: מוצפת

התערוכה הוראות הפעלה היא החמישית בשנת התערוכות 2022-2023 המוקדשת לנושא מוצפת. אנחנו חיים בעידן מוצף ומציף, העולם עולה על גדותיו. בעוד שאנחנו נדרשים לזרום, בפועל קשה להשאיר את הראש מעל המים, בפרט כשהפומו* מרחף מעל ראשנו. הגבולות נמסים במרחב התודעתי-נפשי ובמרחב הפיזי-גופני-גיאוגרפי. האפשרויות רבות מדי, והבחירה ביניהן מבלבלת.

בסדרת התערוכות "מוצפת" מבקשת גלריה אלפרד להשית איים בזרם הבלתי פוסק של אירועים, דימויים, שיחות, מילים. אף כי ההצפה היא בלתי נשלטת, היא אינה פאסיבית. היא זירת קונפליקט, קלחת שמאיימת לגלוש, תנועה, מאבק, פיוס. האמנים והאמניות שיציגו בסדרה זו הציעו תערוכות ואירועים המביאים בחשבון היבטים שונים של כותרת עונת התערוכות.