תרגול
עלמה שניאור / יערה אורן
אוצרת: דינה יקרסון
23.11.2012 - 01.11.2012
עבודתן הזוגית של עלמה שניאור ויערה אורן נשענת על פעולה יומיומית, חוזרת ונשנית, בעלת חוקים ברורים: כל יום, במשך שישה חודשים, שתי האמניות התחייבו לפעול על גבי דף נייר לבן, בפורמט A5 ובמשקל 220 גרם. ההחלטה השרירותית על פעולה זו קבעה הכרח מציאות – מחויבות להתייחס לדף הריק מדי יום – מבלי יכולת לשנות את הדפים בדיעבד. הן עבדו לחוד, ללא תיאום ביניהן ומבלי להגדיר נושא.
על פי החיבור הפילוסופי "יוגה־סוטרות" של פטנג'לי, תרגול מתמיד (Abyssa) בשילוב עם ויתור ואי־היקשרות (Vairagya), מהווים את אבני היסוד של תורת היוגה. תוך ויתור על היקשרויות להישגים חומריים/פיזיים התרגול הופך למהות עצמה, ליעד ולא לאמצעי. בדומה לכך, התרגול הנוכחי, המתרחש במסגרת קפסולת זמן מובנית, מתגלה כהכרח קיומי. תוצאתו לא תוכננה מראש, ולא היה אפשר לצפות לאן תוביל הדרך. מגבלה זו אפשרה שותפות גורל – יצירה משותפת תוך שמירה על חופש ביטוי אישי. בתום התהליך, 366 עבודות נייר אוחדו למקשה אחת שהפכה לעבודת מיצב, המכסה את קיר הגלריה. תלייתן הצפופה של העבודות לפי סדרן הכרונולוגי, מביאה לביטול חלקי של האגו, לטשטוש זהות מוחלט שהופך את שני התהליכים לאחד.
המגבלה שהציבו בפני עצמן שניאור ואורן מתפקדת כמשל לדימוי השכיח של "האמן העומד אל מול הדף הריק". כך בכל יום, הן התייצבו אל מול אותו דף ריק, אל מול החופש הבלתי נדלה והמתסכל. אלא שכאן, עצם המחויבות לפעולה, הפכה את תוצאתה ל"לא מחייבת". היינו, עליהן לפעול על גבי הדף ויהי מה, כך שהתוצר אינו נמדד בשל ערכו או חשיבתו. לכן מתאפשר כאן חופש הגישוש, חיפוש אחר קול ייחודי בד בבד עם הרצון לאבד שליטה ולהיות לרגע "מישהו אחר". משוחררות לפתע מהקול הפנימי, הביקורתי, מן החוקים של "מה אמור או לא אמור להיות מוצג", הן מצליחות לחזור לפרקים לחוויית יצירה ראשונית ולשכוח את עצמן בתוך הפעולה.
התערוכה חושפת תהליך פגיע, צנוע ואינטימי אשר מובא לצופה במלואו, ללא התערבות ועריכה. זהו תוצר גולמי וחסר הילה, המציע הצצה לתוך מגירות סטודיו מדומות ומבטא את מפחי הנפש, היצירתיות והאימפוטנציה הגלומים בעצם העשייה האמנותית. תהליכים אישיים חבויים מן העין, העומדים כביכול מאחורי היצירה ה"אמיתית", מקבלים במה משלהם: שרבוטים, ציורים, חיתוכים, קיפולים ומחשבות שאינן אמורות להיקרא.