וילה בג'ונגל
אבישי פלטק
אוצרות: יואב שביט / דפנה גזית
08.04.2010 - 18.03.2010
הנסיגה מהשדה הפוליטי כמהלך בשדה פוליטי: וילה בג'ונגל הוא ביטוי שהאמן השאיל מדבריו של אהוד ברק בשנת 2006. בדבריו ממשיל ברק את ישראל לאזור של תרבות גבוהה המוקף כוחות פרא. מובן שהתערוכה, שמציגה נסיגה פנימה כדרך להשלמה גם עם החיצוני, איננה "תערוכה פוליטית". עם זאת, דווקא העשייה שבה בחר אבישי פלטק, עשייה של אמן המסתגר באטלייה (atelier), ייצרה מיפוי של תוכנית התכנסות פרטית. כיוון שתוכנית דומה יושמה על ידי רבים אי־אפשר שלא לראות בה גורם משפיע על המהלכים בשדה הרחב יותר, ובתוצאות הניסוי שכאן משהו שנוגע לכולנו.
הניסיון: התערוכה מציגה את תוצאותיה של חקירה שנעשתה מתוך שאיפה לחדש תוך הישענות על מסורות הציור הגדולות. תשומת הלב של פלטק לכל ניואנס וניואנס משקפת את אמונתו שאם יש איזה מקום שבו יכול להיות תיקון, מקום שבו יכולה להיות פעולה אמיתית, הוא זה העמוק והעדין ביותר. המהלך כאן הוא של התייצבות במקום הזה, ה"קרוב מדי", מתוך אמונה שסופו של חסר הצורה להישבות בכוחן של התבניות האסתטיות.
הרחוק והקרוב, החוץ והפנים, האסתטי והחושני: העבודות צוירו בין השנים 2007 ל־2009, שבהן חווה פלטק "התמוטטות גדולה" (לדבריו), אך בהן גם הצליח ליצור לעצמו את האפשרות להתמסר לחלוטין לציור. טכניקת הציור שפיתח היא במקביל תכליתית ומדיטטיבית. פלטק שומר על הדימוי, אך מקרוב הדימוי נחשף כעשוי חזרות אינסופיות אשר הביאו להתגבשותם של מבנים זעירים. מה שהיה משטח התקרש ונתעצב לתבליט חושני, שממגנט ואז דוחה את הצופה. הצופה, כמו הצייר, הוא כמחט "יוצאת" ו"נכנסת" אל ומהדבר, עם חוט הרצון לאהוב את הדברים בשלמותם. השאיפה למימושו של רצון זה מתבררת כבלתי אפשרית. חוויית ההשלמה, שמושגת עם התנועה בין שני הקטבים, היא השחרור שציוריו של פלטק מאפשרים.
כתב: יואב שביט (קטע מתוך טקסט אוצרותי שלם)