Endangered Perversities
דביר כהן-קידר
אוצרת: יפעת פרל
ALFRED EXPRESS #3 / 23.03.2012 - 26.03.2012
דביר כהן-קידר נולד בישראל בשנת 1978, בוגר המדרשה לאמנות משנת 2005, בוגר אוניברסיטת חיפה, תואר שני באמנות משנת 2008, ואחד מבין מייסדי גלריה אלפרד שבתל אביב.
כהן-קידר הציג עד כה ארבע תערוכות יחיד והשתתף במספר רב של תערוכות קבוצתיות.
את הקריירה האמנותית של כהן-קידר ניתן לזקוף לתקופה משמעותית בחייו, בה עבר לגור יחד עם משפחתו בטיוואן. בהיותו בגיל שש, למד בבית הספר היסודי האמריקאי באזור, שם ספג תרבות של גיבורי העל האמריקאי מחד, ותרבות של אנימציה יפניים (אנימה) ודמויות קומיקס מצויירות (מנגה) מאידך. עולמו הפנימי היה בנוי מפנטזיות על מפלצות, שדים, גיבורי על, מלחמות גלקטיות ועוד.
המוטיבים של כהן-קידר עוסקים בשבריריותו של גוף האדם, אי יציבות גנטית, הכחדה עצמית ואבולוציה המוצגים דרך טרנדים המאפיינים את התרבות העכשווית ביפן, ותרבות הפופולרית מערבית כאחד.
בתערוכות קודמות הוצגו לא מעט ציורי שמן בסגנון אמנותי מערבי עם איקונות ודימויים פופוליסטיים לצד אלמנטים יפניים שנטמעו והושמו בדרך מקורית.
ברוב הציורים ניתן היה להבחין בדגש על איכות של שטיחות, המאפיינת את האמנות העכשווית ביפן המושפעת מתופעת ה-Superflat , שנוסדה ע"י האמן טקאשי מורקאמי (Takashi Murakami) ומתייחסת למגוון הצורות השטוחות הקיימות באמנות גראפית יפנית, אנימציה, תרבות פופולארית ואמנות בכלל. בעולם של Superflat אין עומק, אין "זוית צילומית", או פרספקטיבה. תרבות הצריכה השטחית של החברה היפנית אחרי מלחמת העולם השנייה והשתטחותה של האמנות, יוצרות סופר השטחה.
בתערוכה הנוכחית מופיע לראשונה סדרת רישומי דיו על נייר, מבין השנים 2010-2012, שבה מככבת דמותו של דב פנדה. מאחרוי מסך של רוך ועדינות דב הפנדה של כהן-קידר מופיע במלוא מערומיו, כשהוא מעורר אהדה בפגיעותו עצבותו. דרך דמותו של דב הפנדה כהן-קידר משקף את אובדן המרכזיות של תרבות המערב, את טשטוש הגבולות בין הגבוהה והנמוך, את אימוצו של הפרוורטי בתפקיד המבדר, ולהפך, הפיכת הבידור והשעשוע לאמצעי של אידיאולוגיות השליטות.
כהן-קידר משתמש גם כאן באלמנטים יפניים: הפנדה כדמות ילדותית ונאיבית שלא מוכנה לגדול ולהתבגר משקפת את תרבות ה - Kawaii שהתחילה לפרוץ ביפן בשנות ה-70.
פירוש השם Kawaii הוחלף מקונוטציה שלילית לקונוטציה חיובית, הפירוש החדש הוא "חמוד" ומשמש בעיקר כדי לתאר דברים קטנים, תמימים ופגיעים כמו ילדים או יצורים קטנים.
בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הנשים היפניות עבדו במשרות פקידותיות, גידלו ילדים ובמקביל למדו כישורים מסורתיים-נשיים כמו סידור פרחים וניהול טקס תה. באמצעות לבוש והתנהגות מתוקה וילדותית, החליטו הנערות היפניות למרוד כנגד הצורך בהתבגרות המוקדמת הזו, ונעשה ניסיון להדגיש את העובדה שהן עדיין ילדות.
הן מסרבות להתחתן בגיל מוקדם ולקבל עליהן את מודל החיים כמקובל לאישה יפנית. בנוסף, המתיקות והתמימות של תרבות הקוואי היוותה בריחה מהנוקשות והניכור ששלט בחברה היפנית, פנטזיה ילדותית אליה בורחים מהאפרוריות היומיומית.
כהן-קידר מבקש ליצור דמות שמייצגת את עולמם של הילדים המבקשים להישאר עדין בעולמם הילדותי וממאנים מלהתבגר. מאחורי המסך החמוד מסתתרים מאפיינים פרוורטים מודחקים, חמודיות אגרסיבית, ומיניות פאלית, הבודקים את היחסים בין ילדותיות והתבגרות, שליטה וכח, וגבריות ונשיות.
* המילה Kawai ביפנית, הגיעה במקור מהמילה Kawayushi . ופירושה היה "מביך" ו "מעורר רחמים". כיום קיבלה המילה פירוש החדש - "חמוד".