Chasing ghosts
מיכל בנדרסקי / קרן שקד
אוצרת: נועה ליברמן
07.08.2012 - 12.07.2012
עבודותיהן של מיכל בנדרסקי ושל קרן שקד צומחות מתוך העיסוק בהיכחדות ובשארית. התרבות המערבית אינה נסמכת עוד על זיכרון החוויה עצמה, אלא על תיעודה ועל הזכר שהיא מותירה. הניסיון להגן ולשמר עבר שנעלם נמצא בבסיס תערוכה זו, כחלק מהשיח על אודות חרדת התיעוד שבה לוקה החברה במאה העשרים ואחת.
עבודותיה של בנדרסקי מהשנה האחרונה הן ציורי נוף על משטחי פורמייקה ועץ, בחלקם אפשר לזהות שרידים לנוכחות אנושית. גוף העבודות מתפקד כמעין ארכיב של דימויי נוף שאותם מנכסת האמנית. האופן האישי שבו מתייחסת האמנית לדימויים קלישאתיים, חסרי שייכות ומקומיות, מייצר תחושה של זיכרון, תחושה של עבר שנחווה, אף על פי שלא היו דברים מעולם.
שקד מציגה מיצב המורכב משלושה חלקים, תוך שימוש בחומרים הלקוחים מהתחום הביתי (פורמייקה, עץ, שטיח, שעם, צילום). כל חלק מהמיצב נוגע באספקט אחר של התפתחות והיכחדות החברה האנושית, תוך שימוש באובייקטים המתפקדים כשרידים, כתלי־עדות של מה שאולי היה. עבודתה של שקד מייצרת היסטוריה של תרבות ובו־בזמן מספידה אותה.
בעבודות עם דימוי הגשר, מתארת בנדרסקי את התפיסה של החברה האנושית את עצמה, את הצורך שלנו להותיר סימן בנוף. הגשרים הם עדויות מונומנטליות לדרך שבה אנו מסמנים את הנוף, מחלקים אותו, כובשים אותו.
אצל שקד מופיעה האנדרטה כפנטזיה להישרדות. האנדרטה היא חלק מפעולת שחזור של מה שכבר איננו. שקד מייצרת בעבודתה תנועה מהעבר, הנסמך על שרידים, אל שרידי התרבות העכשווית. היא מתארת בשפה מופשטת את מה שנכחד מתוך ניסיון לשנות, להציע חיים אפשריים בתוך ההיסטוריה הכתובה.
עבודותיהן של בנדרסקי ושל שקד ב־Chasing Ghosts מציגות מחוזות זיכרון, ומתייחסות לבהילות השימור המלווה את תחושת אי־הוודאות של העתיד.