טיקלא שפעא 1/0
הילה נבו / יעל בן שלום / עדי בצלאל / ליטל לב כהן / יואל גילינסקי / אסי משולם / מרחב ישורון / נועם אבידן סלע / יואב שביט / אמיר פולק / יעל חמו / רן הררי / יונתן הירשפלד / ירון בראלי /
גידי סמילנסקי / דפנה שלום / מיכאל קסוס גדליוביץ' / רן סלוין
אוצרות: יואב שביט / נועם אבידן סלע / יונתן הירשפלד
04.11.2010 - 14.10.2010
הטיקלא היא מעין טכנולוגיה רומית המבוססת על גלגל גדול ממדים הנושא דליים ומותקן מעל אשד מים. הדליים המתמלאים בזרם הנהר מעלים מעלה את המלאים, וכך מתקבלת מעין משאבה הפועלת מכוח הזרם עצמו. חז"ל וכמוהם כותבי הזוהר ראו בטיקלא מטפורה להתנהלות האלוהית של הקוסמוס.
שִפעה: הוויה של היווצרות מתמדת.
1/0 (אחד חלקי אפס) מתאר את היחסים בין האדם למקום: כשמחלקים אחד באפס מקבלים אין־סוף, ביחס לאין־סוף השלם – האחד – האדם מתאפס, ובמהופך: ביחס לאינות – האדם שלם.
האם הקו הוורדרד־כתמתם של המטאפיזיקה חוזר לנצנץ באופק הרקיע האנושי?
מגמה ניכרת בעבודתם של אמנים יחידים ובהתארגנויות קולקטיביות בשדה האמנות המקומי – התחככות הולכת וגוברת בגבולות המרחב האפל והמודחק של הנשגב. טִיקלָא שִפעָה 1/0 מחוללת במגמה זו רגע מכונן, שבו נהפכות שתי הגלריות – מרחב התצוגה המובהק לאמנות עכשווית – לבתי תפילה. טִיקלָא שִפעָה 1/0 אינה תערוכה על הנשגב באמנות, אלא תערוכה שמחפשת אתהנשגב עצמו בזירה שבה נצפה לאחרונה, לפני שנעלם משמי הנאורות בבולעני הפונדמנטליזם הדתי, הכיתות האפוקליפטיות, מוצרי הצריכה של העידן החדש והקבלה של מדונה.
18 אמנים ישראלים, רובם צעירים ומיעוטם אאוטסיידרים ותיקים, בתערוכה כפולה שנפתחה במסגרת אירועי "אוהבים אמנות", בגלריה אלפרד ובגלריה חנינא במקביל, ובשיתוף עם מועדון לבונטין 7.
עבודות ציור, פיסול, אובייקטים מטופלים, צילום, זירוקס, וידיאו ומיצבים בבתי התפילה שבשתי הגלריות השיתופיות בדרום תל אביב, שהיו במרחק חמש דקות הליכה זו מזו.
כתב: יואב שביט
משתתפות: הילה נבו / יעל בן שלום / עדי בצלאל / ליטל לב כהן / יואל גילינסקי / אסי משולם / מרחב ישורון / נועם אבידן סלע / יואב שביט / אמיר פולק / יעל חמו / רן הררי / יונתן הירשפלד / ירון בראלי / גידי סמילנסקי / דפנה שלום / מיכאל קסוס גדליוביץ' / רן סלוין