בין השמשות

תערוכה קבוצתית של
חברות הגלריה השיתופית אלפרד

ג׳וי ברנרד, ליאת דניאלי, רותי זינגר, אמי ספרד, אפרת רובין, טליה רז, רותם ריטוב, ליאור שור

אוצרת: ד”ר רויטל משעלי

07.09 - 13.10

 
 

צילומי תערוכה: אפרת מזור

בין השמשות

אוצרת: ד”ר רויטל משעלי

בין השמשות היא התערוכה הראשונה בשנת התערוכות 2023-2024 אשר נוגעות בטרילוגיה בין השמשות; סוף - סף - מוסף. העת הנוכחית מתאפיינת בתחושה של דחיפות שעלולה להוביל לחד-מימדיות, אולם היא גם מזמנת התייחסות מורכבת ו"מולטי-פוקלית". לא ניתן לדבר על ההווה מבלי להתחשב בעבר ולבנות את העתיד.

סוף: תחושת הסוף הקרב שורה באוויר, הגבולות נחצו, סדרי העולם התהפכו, הנחות שהיו אקסיומות מוטלות כעת בספק, המובן מאליו אינו מובן עוד. מהו טוב ומהו רע? כיצד ניתן להבדיל? המילה "סוף", מסמנת את החלק הגומר, הנקודה בה הדבר חדל להתקיים. 
סף: הסף הוא שער, פתח שחייבים לעבור דרכו במאבק להחזרת המשמעות, הטעם ואמות המידה. כדי להחלים צריך להסכים לשהות במרחב הסיפי, בחורבן ובאי-ידיעה, להסכים לפגוש באובדן, בפשרה ובהשתנות. להתחכך בקצוות, לטעום את האפר. 
מוסף: השהייה בתוך תחושת החידלון, החרדה והאימה מאפשרת, בסופו של דבר, נביטת תקווה. מתוך התבוססות במקומות נמוכים, סדוקים ושבורים, מתוך המחלה, הפרידה, האובדן וקריסת המערכות, נובט זרע שמפיח חיים חדשים בתודעה ובגוף ומסייע באיתור הכוחות הגלומים בהם. 

*

בימים סוערים ופוצעים אלו, אנו מייחלות להבראה. הסף (הגלריה) הוא שער, פתח שחיוני לעבור דרכו במאבק להחזרת המשמעות, הטעם ואמות המידה שאבדו. אולם, בכדי להחלים צריך להסכים לשהות במרחבים הסיפיים ובאי-הידיעה, להסכים לגעת באובדן, להתחכך בקצוות ורק אז, דרך ההשתנות ההכרחית, לדמיין עולם חדש. 

בין השמשות הוא מרחב מטאפורי של זמן שבו יסודות וניגודים מתקיימים בכפיפה אחת, מרחב ניסי של רעות ואחדות, של התפתחות ושינוי, של בריאה מתוך תחושת דחיפות (רגע לפני הסוף, רגע לפני הקיפאון, רגע לפני כניסת השבת). במשנה, בזמן הקרוי בין השמשות, בין יום ללילה, בין שמש אחת לשנייה, נבראו עשרה דברים: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, המן, המטה, השמיר, הכתב, המכתב והלוחות (משנה, מסכת אבות, פרק ה', משנה ו'). 

בין השמשות היא התערוכה הקבוצתית הראשונה של אמניות הגלריה השיתופית אלפרד בחלל הגלריה בקרית המלאכה בתל אביב. התערוכה, באוצרותה של חברת הקבוצה ד״ר רויטל משעלי, מהווה עבור קבוצת אלפרד נקודת ציון לניסוח תפקידה של הגלריה בשדה האמנות הישראלי כשער למרחב אחר, חדש, למרחב שמהווה קפסולה שבה מתקיימות באופן פוטנציאלי שלל אפשרויות אמנותיות וחברתיות.

בתערוכה עשירה במדיה מגוונת של עשייה, מציגות האמניות עבודות העוסקות באזורים המכילים בשלווה פרדוקסים, בהם המוכר מקבל משמעויות חדשות, הטוב והרע מתחלפים, חומר משנה את תכונותיו, הקול הופך לדממה, הדימוי לכתם, ההגיון ל"אי-גיון". בכל אלו טמון גם זרע התקווה. 

בכניסה לגלריה הקהל מוזמן להאזין לעבודת הסאונד של ג'וי ברנרד
 If You Fall, Will I Catch You? (תפילה לנפילה)
שנוצרה בשיתוף פעולה עם המלחין והיוצר ליר שרון, ולצאת יחד איתה לסיור  כוריאוגרפי בעקבות הקול. ברנרד, שעבודותיה מושתתות לרוב על גופה ועל נוכחותה, משחררת שליטה ומציעה למאזינים.ות תרגיל בהתמסרות אל הלא-נודע, יציאה למסע חיפוש אחר מה שאבד - או אולי לא היה מעולם.

The Body Is Still Here
הוא מיצב העשוי שני חלקים. אפרת רובין מתייחסת לתהליכי העבודה והשימוש בחומר השונים בתכלית בשני מרחבי יצירתה השונים: סטודיו למחול וסטודיו האמנית הפלסטית, הגופני מול החומרי. באמצעות חיבור בין תנועה, ציור והנפשה המושתתים על נוכחות הגוף והיעלמותו, רובין  יוצרת כוריאוגרפיה באמצעות ציור. דרך חורי הצצה לאורכה של שידת עץ מבצבצים חלקי גוף מצוירים שנלקחו מתוך כוריאוגרפיה שיצרה והורכבה מחדש למעין סטורי בורד של תנועה. לצד השידה מוצב פטיפון ישן שעליו ציור. הקהל מוזמן לסובב את האובייקט עד לכדי סחרור וערבול דימויי הגוף המצויירים והיעלמותם לתוך הריק.

המיצב הרועה הטובה של רותם ריטוב רווי רפרנסים מיתולוגיים וטקסטים יהודיים. מנקודת מבט אישית, נשית ואימהית, ריטוב מחליפה את דמות הגבר הסימבולית של "הרועה הטוב נושא שה האלוהים" בדיוקנה. על-ידי ניתוץ פרדיגמות פטריארכליות בהן מופיע ה"מנהיג", האבא, הרועה יודע-הכל, שבצילו מובל עדר שאינו שואל שאלות, היא מנכסת את תפקיד המגנה והמצילה לעצמה, בה בעת שהיא מגלמת את העדר. כחלק מהמיצב מחולקים לקהל קמעות לביטול יחסי קורבן-מקרבן.

בציור הקיר העדין של טליה רז, הופך מרחב המעבר למרחב של הצלה. רז מתמקדת בקו המסמן את המעבר בין העולמות: בין עולם המים לעולם שבחוץ, כשהדמות הנשית מצויה על הגבול בין הים לאוויר. אף על פי שזה גבול ברור, ציורה של רז יוצר ערפול מסויים, הצורך של הדמות באוויר ניכר ומדגיש את שאיפתה לצלול, להשתחרר ממגבלות הנשימה ולהתמזג עם מי הים.

במיצב הוידאו היה היה של אמי ספרד, היער משמש כמקום של טרנספורמציה ומעבר, המתפקד כמרחב סף בין מחוזות ושלבי חיים. היער הסימבולי בעבודתה של ספרד הוא יער בן שמן המקומי והקונקרטי, המסמל מסע התבגרות והתפכחות אישי. היער הקסום והיפה, שליווה אירועים משפחתיים שמחים בילדותה, נחשף בבגרותה כמרחב המסווה נישול כפרים פלסטינים וחיים שנקברו תחתיו. 

גם כנפי הדבורה שיצרה ליאת דניאלי מתייחסות לחומרים שאיכלסו חיים שהיו ואינם. הכנפיים, שממשיכות את עיסוקה של האמנית באימהות ובדבורים, יכולות גם לעמוד כדימוי לחיים חופשיים שנגדעו. האובייקט הפיסולי בנוי מעצמות ומקליפות תפוזים ופקאן שאספה האמנית ושימרה בביתה. הוא נוצר בקנה מידה המתאים לגופה, כפרוטזה פוטנציאלית שאינה מתפקדת. 

שלוש עבודות הקרמיקה המונוכרומטיות בתערוכה הן חלק מסדרה בשם מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה שיצרה ליאור שור. הכלים שיצרה במיוחד לתערוכה המוקדשים לאלמנטים שנבראו על-פי המשנה בזמן של בין השמשות. שור עובדת בחימר בבניית יד, אולם היא עובדת במכוון באופן מהיר שגורם לחומר לקרוס אל תוך עצמו, כך שהעבודה היא תולדה של מאבק בין הרס לבין בנייה. הדימויים החרוטים בכלים מאזכרים תרבויות עתיקות ומיתוסים הקשורים בבריאה רוחנית וגשמית, סודות ופרדוקסים. בנוסף, היא מציגה אובייקטים טקסיים דמויי אבנים, אותם היא מכנה פיריט (זהב שוטים) בהם היא ממשיכה את החיפוש החומרי, נפשי, אלכימי המאפיין את יצירתה.

בעבודה קָטונתי בוחנת רותי זינגר את הפער בין הגלוי לעין ומובן לתודעה לבין שכבות ומישורים נסתרים תת-הכרתיים. בעבודה איטית ומדיטטיבית, כנמלה בתוך מרחב גדול אלפי מונים ממידותיה, בונה זינגר באמצעות רבבות נקודות, משטח ענק הנדמה מרחוק כמפה טופוגרפית או אסטרונומית, שבו התצורות המסתוריות כאילו מצטרפות למשמעות, אולם נותרות חסרות פשר. עבודת הנקודות חורגת מגבולות המצע לקירות הגלריה, כמו שואפת להשתלט על המרחב כולו. על החלונות בצדה השני של הגלריה, כותבת זינגר רצף מילים חסרות תחביר קוהרנטי. כשהשמש חודרת דרך החלונות, המילים מוקרנות על הרצפה ועל הקיר, משרטטות את מהלך השמש. הן חמקמקות, זזות ונמרחות. 


על האמניות
ג'וי ברנרד (נ. 1996) רקדנית, אמנית פרפורמנס, שחקנית, כותבת ועיתונאית. בוגרת "המסלול המלא" של בית הספר למחול הקבוצה וסטודנטית במסלול ישיר לתואר שני עבור רקדניות יוצרות באקדמיה למוסיקה ולמחול בירושלים. ביצירתה ובכתיבתה היא חוקרת את הקשר בין השפה הכתובה, השפה המדוברת ושפת הגוף. הציגה בשלל פסטיבלים, תערוכות ותיאטראות בישראל. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ותרבות משנת 2022. 

ליאת דניאלי (נ. 1983) חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת בהצטיינות תואר באמנות וחינוך מהמדרשה לאמנות (BFA), בית-ברל (2013). אמנית מיצב ומיצג רב-תחומית. משלבת בין העולמות של מדע, טכנולוגיה, ביולוגיה ואמנות. לצד עשייתה האמנותית, דניאלי מעבירה סדנאות ביו ארט לקבוצות וליחידים, ומלמדת לגדל וליצור בחומרים מבוססי ביולוגיה. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2019.

רותי זינגר (נ. 1961) בדרום אפריקה, חיה ויוצרת בכפר יונה. אמנית רישום, ציור, ווידאו ומיצב. בוגרת  BfA קולנוע ולטלוויזיה (1987), MfA עיצוב בחוג לתיאטרון (1994), באוניברסיטת תל-אביב. לומדת כעת לקראת תואר שני בחוג לאמנות יצירה באוניברסיטת חיפה. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2021.

אמי ספרד (נ. 1977) חיה ויוצרת בתל אביב. בוגרת תואר ראשון בעיצוב תעשייתי בבצלאל ותואר שני באמנות יצירה מאוניברסיטת חיפה. ספרד החלה את דרכה כציירת פיגורטיבית ובהמשך התפתחה לאמנות מושגית שעיקרה בניו מדיה. ספרד בונה עולמות וירטואלים אינטראקטיבים ואנימטיביים המושפעים מעולם הציור ועוסקים בנושאים פוליטיים, אקולוגיים וחברתיים. הציגה בגלריות ומוזיאונים ברחבי הארץ ועבודותיה נמצאות באוספים שונים. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2021.

אפרת רובין (נ. 1977) חיה ויוצרת בתל אביב. יוצרת רב-תחומית, רקדנית וכוראוגרפית. בוגרת בצלאל במחלקה לתקשורת חזותית בהתמחות של איור ובעלת תואר ראשון B.Des בעיצוב. רקדה והתמחתה ככוריאוגרפית בP.A.R.T.S שבבריסל השייך ללהקת ROSAS הבלגית. יצירותיה הוצגו במגוון רחב של פסטיבלים ותערוכות בחו"ל ובישראל. זוכת פרס מנהל תרבות לכוריאוגרפיה בשנת 2014 על יצירותיה המשלבת מחול ואנימציה. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2021.

טליה רז (נ. 1975) חיה ויוצרת בתל אביב. למדה באקדמיה החופשית לאמנות בהאג, הולנד, בוגרת תואר ראשון בהצטיינות באמנות ופסיכולוגיה (2003) ו-MFA מאוניברסיטת חיפה (2007). ציירת, יוצרת גם מיצבי ציור אימרסיביים ווידאו המתעד פרפורמנס בטבע. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2012.

רותם ריטוב (נ. 1974) חיה ויוצרת בברלין. אמנית רב תחומית, עובדת בטכניקות ובחומרים מגוונים. המדיום המרכזי הוא מיצב אליו נלווים לעיתים רישומים, עבודות וידאו ומיצג. אוצרת ומנהלת את גלריה זוזו בעמק חפר משנת 2017, בוגרת המחלקה לאדריכלות באקדמיה לעיצוב ע"ש נרי בלומפילד חיפה 2006. רקדנית מחול עכשווי בעברה במספר להקות בישראל. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2011.

ליאור שור  (נ. 1983) חיה ויוצרת בתל אביב. אמנית רב תחומית העוסקת בציור ובפיסול. בוגרת B.ed אמנות וחינוך בתכנית המצויינים של המדרשה לאמנות, בית-ברל (2004)  ו-M.A טיפול בהבעה ויצירה באוניברסיטת לסלי, השלוחה הישראלית (2013). שור היא מטפלת באמנות, ומייסדת שותפה ב"חיות אמנות" - סיורי אמנות בשילוב קריאה בטקסטים. חברה באלפרד - מכון שיתופי לאמנות ולתרבות משנת 2013. 

על האוצרת
ד״ר רויטל משעלי  היא חוקרת, אוצרת אמנות עצמאית, מורה ואמנית פרפורמנס אשר מתגוררת ופועלת בתלאביב. משעלי היא בעלת תואר דוקטור באמנות חזותית מאוניברסיטת תל אביב. בכתיבתה ויצירתה היא  עוסקת בזהות נשית, אימהות והחיבור ביניהן למרחב הציבורי. משעלי אצרה והפיקה תערוכות ואירועי אמנות בתל אביב, ברלין וארה״ב, לרבות תערוכות יחיד וקבוצתיות ב”איי.די פסטיבל”- וב”בטניין קונסלרהאוס” בברלין, ב”פרובידנס קולג’ גלרי” בפרובידנס ובגלריה אלפרד, ערבי פרפורמנס ופסטיבלים בגלריות קו 16, אלפרד בתל־אביב וב”סירקל 1” בברלין. משעלי כתבה והפיקה ספרי אמן וקטלוגים של אספנים.ֿֿ