מתה במצב חי

ליאב מזרחי / עוז זלוף

אוצרת: רויטל משעלי

08.10.21-02.09.21

שיח גלריה ופרפורמנס עם עוז זלוף
יום שישי  10/9, 24/9, 1/10  בשעה 13:00

סדנת ליבוד בצמר בהנחיית ליאב מזרחי
מדי יום שבת, 11/09, 18/9, 25/9, 02/10  בין השעות  11:00 – 13:00
ליאב מזרחי מזמין את הקהל לקחת חלק בתערוכה ולהיות שותפים ליצירת שטיח קיר המורכב ממשטחי צמר. משטחי הצמר בטכניקת הליבוד (רטוב ויבש) הם יצירות אישיות של זיכרון אודות אובדן אישי, המתלכדים יחדיו ליצירה קהילתית, קולקטיבית. הסדנא מתייחסת אל אמנות כאל תהליך מרפא, מתקן ומלכד.

 

קרדיט צילום: מאיה זהבי

 

מתה במצב חי

אוצרת: ד״ר רויטל משעלי

התערוכה מתה במצב חי מאגדת שתי תערוכות של האמנים עוז זלוף וליאב מזרחי. שני האמנים בודקים בעבודותיהם את האופן שבו החוויה הפרטית הופכת לנחלת הכלל. בבסיס שתי התערוכות עומדת פעולת ההשאלה. השאלת מעשה האבל של ה״אחר״ כמו גם שאילת קולו.  

ליאב מזרחי מניח את מעשה האבל הפרטי שלו כבסיס למפגש עם קהל. בכך, הוא משאיל אותו לצורך יצירת מרחב אבל ציבורי שהוא נחלת המבקרים בתערוכה. עוז זלוף שואל קולות של החמצה מא.נשים עימם הוא נפגש במסגרת עבודתו הקהילתית ומשתמש בהם כבסיס ליצירת אמנותית השתתפותית. 

ליאב מזרחי מזמין את המבקרים בתערוכה להסב את פעולת האבל לפעולה יצירתית. המבקרים מוזמנים לסדנת ליבוד בה יתנסו בעיבוד האבל שלהם עצמם כמו גם של קודמיהם בסדנה. האבל הפרטי נמסך בכללי ומופקע מהאמן עצמו לטובת חוויה משותפת עם המבקרים בתערוכה. 

גם אצל זלוף, השואל את קולה של האחרת, הופך הקול האישי לתשתית המאפשרת קשר קבוצתי. כאן, מדובר בפעולה בעלת מימד אתי: פעולה אמנותית המקושרת גם לתיאטרון ולדראג, ומדגימה למעשה את העיקרון של מתן במה לאדם אחר מתוך תחושת מחוייבות פנימית. 


כרבולית
ליאב מזרחי

״השנה ימלאו 100 שנה להולדתו של יוזף בויס. השנה ימלאו 30 שנה לפטירתה של אמי. מאז מאי 91 אני נמצא, תקוע, באותו היום. הווה מתמשך של 30 שנה.״ (ליאב מזרחי) 

אמו של ליאב מזרחי מתה בדמי ימיה, כשהיה בן 13. בכרבולית הוא מבקש לעבד את האבל הפרטי במרחב הציבורי. הוא מזמין אותנו, המבקרים בתערוכה, להתאבל. את מודעת האבל המקורית שהודיעה על פטירת אמו והייתה תלויה על דלת ביתו, מבקש האמן לשחזר ולהקים לתחייה בחומר אחר. הוא הופך את המודעה הקרה לחומר חם, כזה שיוכל להתעטף ולהתכרבל בו, בדומה לשמיכה שהתעטף בה בויס בחדר עם זאבים ב-1975.

פעולת הליבוד, בה התמקצע מזרחי לפני 4 שנים במסגרת לימודים בסמינר לאנתרופוסופיה, מאפיינת את הפילוסופיה ואת דרך החיים האנתרופוסופית. הלבד, חומר הגלם הטבעי, שומר על חום. הוא משמש לצרכי ביגוד, איטום ולמטרות צבאיות, אולם מצוי בשימוש גם במגוון מלאכות יד ויצירות אמנות. הלבד מזוהה בעיקר עם האמן - השמאן הגרמני יוזף בויס שהרבה להשתמש בו בשנות עבודתו. רודולף שטיינר, מייסד הזרם האנתרופוסופי, כתב על פילוסופיית הריפוי והתיקון. הוא השפיע רבות על בויס, שעבודותיו הן, למעשה, תרגום חזותי של כתביו. 

טכניקת הליבוד הרטוב היא פעולה ריטואלית ותרפויטית בעלת עוצמה, שכן היא מתקיימת במימד פיזי-עמלני ובמימד רוחני בה בעת. הטכניקה בת אלפי השנים לא השתנתה כמעט לאורך שנות קיומה והיא שייכת למלאכות המסורתיות המכילות בתוכן מרכיבים שמאניים, מיסטיים ורוחניים.

מזרחי הופך בתערוכה את האבל הפרטי לכללי. פעולת האבל הופכת לפעולה מתמשכת בחומר כאשר באי הגלריה מגיעים ללבד את מודעת האבל הפרטית שלהם הנוספת ליתר מודעות האבל המלובדות. האמן מנחה את המשתתפים במלאכת הליבוד, תוך שהוא מאפשר להם לעבד ולמסגר את תחושת האבל הפרטית שלהם אודות יקיריהם שנפטרו. מודעות האבל יחוברו לשמיכה גדולה שתתלה על קיר הגלריה במהלך התערוכה, שהיא ניסוי בצבירה של זמן, חומר וזיכרון. האבל הפרטי מקבל ביטוי בחומר ונארג אל תוך מכלול של אבלות, כחלק משמיכה מנחמת אחת. 

החמצתי הרבה הזדמנויות
עוז זלוף

אובדן משמעות, פיספוס והחמצה הם הנושאים שעומדים בלב המיצב ועבודות הוידאו של עוז זלוף. האמן, שעובד עם קבוצות אמנים ושחקנים חובבים, מחלץ ומקבץ באמפתיה ובעדינות מונולוגים של החמצה.

זלוף מתייחס אל קולו של ה״אחר״ כאל רדי מייד חדשני. הוא מאמץ את קולה של ברברה, כמו גם את קולה של אמו, ומהדהד אותו במערכות היחסים המקצועיות והקבוצתיות שהוא אורג כחומר לדיון וכהשראה ליצירה. זלוף מפקיע את הקול הפרטי ומוסר אותו לקהילה שאיתה הוא עובד. 

המונולוג של ברברה לקוח מתוך סרטו של הקולנוען אלחנדרו חודורובסקי. ברברה, אישה כבת 88 מצרפת, מופיעה ללא איפור ובלבוש ביתי מרושל. היא חושפת אמת חיים נוראה על היעדר משמעות ואכזבה שורפת מהחיים. ברברה מתארת חיים שלווים וטובים, נוחים, המסתכמים בחוויית כישלון גדול. 

זלוף שואל את המונולוג המטלטל של ברברה, מתרגם אותו לעברית ופונה לקבוצה רנדומלי של א.נשים ת מעל גיל 30. הוא מבקש ממשתתפות.ים ללמוד את המונולוג בעל־פה ולבצע אותו מול מצלמה במרחב הביתי.

במקביל, הוא מציג עבודות וידיאו ואובייקטים שנוצרו בהשראת המונולוג על-ידי קבוצת האמנים "אגדה מקומית" בעפולה, הנפגשת אחת לשבוע ופועלת בהנחייתם של זלוף ושל האמנית מרב סודאי. העבודות מוצגות כפסיפס פוליפוני המחזק את האתיקה השיתופית שמנחה את עבודתו של האמן. קבוצת המשתתפים במיצב כוללת יוצרים חובבים ומקצועיים, המקיימים כולם קשר עם שדה האמנות, בו שאלות העתיד על קריירה, פנסיה, בטחון תעסוקתי, חברתי וקהילתי מוטלים בספק מתמיד. 

בעבודת הוידאו ״גישה חיובית״ מנהל זלוף שיחת טלפון עם אמו על הגשמה מקצועית. את השיחה המוקלטת במהלך ניווט עם "ווייז" באוטו שלה, מדבב זלוף כאשר הוא לובש את דמותה. הוידאו לובש גוון קומי-טרגי, עת דבריה הקשים של אמו משוחקים על-ידו בקריצה. 

הן מזרחי והן זלוף קוראים לנו לחלוק איתם באופן חשוף את קשת הרגשות. בין אם זה ניסיון לעבד כאב ( מזרחי), או להתמודד בכנות ואומץ מול כישלון והחמצה ( זלוף)  עבור שניהם, ממלא הקשר האנושי תפקיד חשוב בפעולה האמנותית. עבור שניהם הצורך לחלוק עם האחר את החוויה האישית הוא הכרחי.




אודות האמנים

ליאב מזרחי אמן, אוצר ומחנך. בוגר תואר שני באמנות בצלאל. בוגר ארבע שנות לימוד בסמינר לאנתרופוסופיה ''זומר'' (2021) ועוסק בהדרכות טיולים למצרים. זוכה מלגת מפעל הפיס לשנת 2021 בחממת האמנים במוזיאון עין חרוד. מציג ואוצר בארץ ובעולם. 

עוז זלוף אמן, אוצר ופעיל בתחומי חינוך, קהילה ומדיניות תרבות. חבר מייסד ב"תנועת תרבות", אוצר הגלריה העירונית לאמנות בעפולה, אוצר חממת האמנים של מוזיאוני חיפה לאמנות, מנהל אמנותי של בית הספר הפתוח לאמנות ותכנית הרסידנסי "תארבות".

 
 

שנת התערוכות: הווה מתמשך

התערוכה מתה במצב חי היא השניה בשנת התערוכות 2021 שתוקדש לנושא הווה מתמשך. השנה תתמקד בחוויית המציאות שהתערערה מאז תחילת 2020, כתוצאה מכוחות מנוגדים של האטה ושל תנופה שפעלו במקביל ועיוותו את תחושת הזמן והמרחב. בשל חוסר היכולת לתפוס את ההווה ולתכנן את העתיד, נדרשנו לסתגלנות, לפיתוח מנגנוני התמודדות ולשבירת הרגלים ופרדיגמות – לתנועה מתמדת בהווה מתמשך.

חברי קבוצת אלפרד הזמינו יוצרים ויוצרות להגיש הצעות העוסקות במושג "הווה מתמשך" כפרשנות אמנותית או כפעולה ממשית הצופנת בחובה הדהוד אל העתיד, מתוך רצון להציג ניסיונות אמנותיים המציבים במרכזם את אי הוודאות כעקרון מנחה; רעיונות העושים שימוש במערכות חוקים ובהגיונות פנימיים שישפיעו על מהלכה ועל משמעותה של התערוכה; תערוכות המתמודדות עם אי-ודאות בהקשר לחלל התצוגה ולמשך התצוגה, ומעודדות התרחשויות חיות וסימולטניות בחלל הגלריה ובמרחב הווירטואלי כאחד.