ברבורי הפרא
טליה רז
אוצרת: טלי תמיר
16.01.2020 - 22.02.2020
ברבורי הפרא
בתערוכה "ברבורי הפרא" תציג טליה רז יצירת אמנות משולבת שתתפרש על-פני כל שטח הקירות ותכלול ציורי שמן על בד, ציורי קיר שיקיפו את הבדים, ויחברו ביניהם, והקרנה של עבודת וידיאו-פרפורמנס. התוצאה תיצור סביבה טוטאלית, מעין יער שכל חלקיו סבוכים זה בזה וניזונים זה מזה.
השם "ברבורי הפרא" נלקח מכותרת אגדה של הנס כריסטיאן אנדרסן, שבה מוטלת קללה על אחד עשר אחים שהופכים לברבורים. אחותם מחלצת אותם מן הקללה בעזרת גלימות שתפרה מעלי סירפדים, אך לאח השנים-עשר לא הספיקה לתפור שרוול אחד לגלימתו והוא נותר עם כנף ברבור לבנה במקום זרוע ימין. בסרט המוקרן, כמו גם בציורי השמן, מתוארת סצנה של יער סבוך שבתוכו חי אדם/ברבור. רז לא מתעניינת באחות הגואלת אלא דווקא באח הצעיר שכשל להסיר את הקללה במלואה. זהותו ההיברידית מרתקת אותה והיא בונה נרטיב של אגדה/הזיה שבה היא מגלמת את הזהות הברבורית ובונה לעצמה קן מזרדים וענפים בנחל מים ביער, שם היא גם נרדמת באקט של רוגע והשלמה.
רז עובדת בהשראה של הציור האקספרסיוניסטי הגרמני משנות השלושים של המאה שעברה, כמו גם מניאו אקספרסיוניזם של שנות השמונים: צבעוניות דשנה ועמוקה, עבודת מכחול אינטנסיבית, דחיסות חומרית ורגשית, קרבה חזקה לטבע וערנות לארוס שאורב ומחלחל מתוך מרקם הטבע החופשי. יחד עם זה הציור שלה נסוב על שאלות של זהות היברידית, ויכולת קבלה ואהבה לחיים אלטרנטיביים. רז בונה את התערוכה עצמה כחוויה של הליכה ביער, מתוך תקווה שהתערוכה תייצר מטען רגשי ותבוני למבקרים בה.
על האמנית:
טליה רז, ילידת 1975, חיה ויוצרת בתל אביב, חברה בגלריה אלפרד. בוגרת תכנית ה- MFA של אוניברסיטת חיפה (2007) ו- B.A באמנות יצירה ופסיכולוגיה של אוניברסיטת חיפ (2003), למדה באקדמיה החופשית בהאג, הולנד. הציגה בתערוכות יחיד וקבוצתיות בישראל, גרמניה, אוסטריה והולנד.
הכנף מחליפה את זרוע ימין
על ההצבה הטוטאלית של טליה רז
טלי תמיר
עריכת לשון: שלומית עוזיאל
טליה רז מכניסה אותנו במודע ליער 'ברבורי הפרא', כשהיא יודעת היטב שהנס כריסטיאן אנדרסן נושף בעורפה ולוחש: אגדה. בעיניים פקוחות ובלב פועם היא פוסעת לבדה לתוך סבך של צמחייה ירוקה, ושוקעת בהזיה אינטימית שבה, תחת צללים רומנטיים כבדים, פוקע הסדר הטוב, נעלמות השיטות הסדורות ומפציע עולם טבעי וראשוני, חף מהבחנות ומהגדרות. כוחו המשחרר ניכר בתנומה המרפאת המסיימת את הסרט המוקרן.
רז מצמיחה חלקת טבע פסטורלית נטולת שם ומקום, כשהיא מצמצמת את המרחב הירוק לגומחה קטנה בין העצים, שם מפכה נחל אנונימי ונוצרים חיבורים אינטואיטיביים בין אדם לחיה, בין גברי לנשי ובין אדם שוכן בתים לבין ציפור מקננת. ברבורי הפרא שלה אינם סיפור על אמונה ואחווה, גם לא על קללה וריפויה, אלא על החרגה מהעולם ועל קיום היברידי.
היטב יודעת רז שהיער שהיא מציירת – צפוף, אפלולי ושורץ חיות – הוא מוטיב רווח באמנות ובספרות, נוטף סימבוליזם רווי בתת-מודע ובכמיהה לרומנטיקה אבודה. עבודת המכחול הדשנה והאינטנסיבית ופאלטת הצבעים הכהה שלה, כמו גם העירום והארוס האורב וזומם מבין העלים והענפים, קושרים אותה במובהק לאמני האקספרסיוניזם הגרמני המוקדם – לודויג קירשנר, אוטו מולר ואריך הקל, שפרשו מהכרך המודרני אל לב היער הפראי ופיתחו שם איקונוגרפיה של טבע, ארוס ואנרגיית חיים ראשונית. אך לגבי רז היער מהווה טריטוריה טרנספורמטיבית, סובלנית להיברידיות ואדישה לדיכוטומיות. כילידת הארץ, שגדלה בנוף מקומי, היא מרחיקה אל נופים זרים ולחים, נופי-אגדות, ומקבלת על עצמה את תפקיד הנסיך שעובר מטמורפוזה, אך נלכד בין הזהויות. במשחק התפקידים של עלילת 'ברבורי הפרא', כפי שהיא מופיעה אצל אנדרסן, היא איננה האחות טובת הלב, המושיעה את אחד-עשר אחיה המקוללים בעזרת כותנות שתפרה מעלי סרפד צורבים. רז בחרה דווקא בדמותו של האח הצעיר, שנותר עם כנף ברבור צחורה אחת לאחר שאחותו לא הספיקה לארוג את השרוול האחרון של גלימות הקסם. הוא ימשיך להתנהל בעולם כנושא סטיגמטה קדושה – מנוע מלחזור אל הברבור שהיה, ובלי יכולת להשלים את גופו האנושי. יצור הכלאיים שיצרה רז, מעין אלטר-אגו מטפורי, נהנה מחירות מזהירה ומזהות מינית נזילה, אך מקושש עצים בידו האחת: האם זו האדרה של הגוף האנושי או סוג של מגבלה? האם אכן החמיץ את החסד המרפא, או שמא חמק ברגע האחרון מן הזהות ההומוגנית השלמה?
טליה רז מימשה (באומץ) בחלל של גלריה אלפרד חזון אישי טוטאלי של ציור/הצבה/הקרנה, שאינו מסתפק בציורי שמן על בד התלויים על הקירות, אלא פועל גם במרווחים שביניהם. היא מציירת על הקירות ויוצרת אורגניזם סבוך, שבדומה ליער טבעי, שורשיו וענפיו משתרגים זה בזה ומשפיעים זה על זה. רז מזמינה את המבקר בתערוכה 'לחצות' את דחיסותה ולפלס בה את דרכו, כשהוא נעטף ונטען במהות הפראית. באמצעות היצירה הטוטאלית הזו היא מבקשת להראות שאמנות דומה ליער, שהיוצא מבין צלליו שונה ממה שהיה כשנכנס לתוך שביליו... ואם רוצים – האמנות היא גם קן נפשי, אלטרנטיבי ומכיל.
שנת התערוכות Burn Your Bridges Down:
התערוכה 'ברבורי הפרא' היא התשיעית והאחרונה בשנת התערוכות 2019 שמוקדשת לתערוכות המתייחסות לתמה Burn Your Bridges Down. המילה "גשר", המתארת מבנה פונקציונלי ארכיטקטוני המחבר בין שני מקומות, משמשת גם כמטאפורה שגורה בשפה, וההוראהburn your bridges down מייצגת טקטיקת התמודדות במצבי מצור או רדיפה.
גשרים מסמלים טריטוריות פיזיות ונפשיות, שינויים ומעברים בין תקופות וקשרים בין-אישיים. אנו רגילים לחשוב שצמיחה והתקדמות מבוססות על רצף וגישור על פערים. אולם, לעתים, הדרך היחידה להתקדם הלאה, להמציא את עצמנו מחדש ולהתרומם מזיכרונות וממערכות יחסים, היא ניתוק היחסים באופן בלתי הפיך; שריפת הגשרים כך שלא נוכל עוד לחזור לאחור, ולא נאפשר לשדי העבר להוסיף ולרדוף אותנו.
בשנת התערוכות 2019 אנו בוחנים את המושג burn your bridges down ממגוון היבטים: אישיים, אינטימיים, פוליטיים, היסטוריים, מגדריים וחברתיים.