מיכל יניב

פרוייקט ציור הנשים בדיו החל בשנת 2006, ומאז הוא פועל בשני מישורים מרכזיים. הראשון הוא המישור החומרי-ציורי והשני הוא הקונספטואלי-פוליטי. 

המישור הראשון, החומרי-ציורי החל מתיאור דמויות בקוים עדינים של דיו שחור ומסביבן השפרצות של דיו אדום ושמן פשתן על בדים קטנים, מעובדים בשכבות ג'סו רבות. כאשר החלטתי להגדיל את משטח העבודה גם הדמויות עצמן התעבו על ידי "קשקושים" אשר מקרוב נראים כעבודה אקספרסיבית-עמלנית אך מרחוק הם יוצרים אשליית תלת מימד ודיוק, בדומה לצילום. בשנה האחרונה גוף העבודות החל להשתנות גם מבחינה צבעונית, אם במשך שש שנים ציירתי בדיו שחור בלבד עם הבלחות שקופות של צבע ככתם, כעת שהצבע הופך לחלק מעיבוי מרכיבי הציור, התלת מימדיות מתבצעת על ידי שכבות על גבי שכבות של דיו צבעוני ושחור, וערבובי צבע של דיו בגוונים שונים. בציורים אני בוחנת את אפשרות מיצוי חומר הדיו על גווניו. 

הדמויות המתוארת הן נשים הנמצאות בתוך מעגל סגור-עצמי של חליפות סאדו מזוכיסטיות מויניל. הדמויות עוטות גם מסכות אב"כ (שהן בעצמן בעלות מגוון הקשרים חברתיים וקונוטטיביים רבים) וצינורות המחברים בין מערכת הנשימה למערכת ההפרשה של הדמות. הדמויות נמצאות לרוב במצב שבין חיים למוות, הן מזינות את עצמן ולא זקוקות לעולם החיצוני, כמעין "סופר גיבורות פמיניסטיות".

כיום, עם הוספת הצבע לציור אני פונה לשאלות פנים נשיות אחרות, אני מחפשת מסכות חדשות, לאו דווקא אילו שנראות כמו פתרון התאבדותי, אלא מסכות שיותר שואלות האם בכלל יש פתרון לשאלה מהי הנשיות הפרטית והאישית. איזה חלק מאישיותי בתור אישה אני מוכנה להראות לעולם, מה קורה כשפתאום מתחת למסכה רואים רק שפתיים או שהמסכה יוצרת מבנה גוף שונה ומלאכותי, מה קורה כשהמסכה עוברת מוטציה ויוצרת יצור ללא הבעת פנים כלל, ובתוך כך אני מחפשת את האנושיות ובעיקר את הנשיות על כל רבדיה וגווניה. 

אתר: www.michal-yaniv.com