המזרקה
ורד אהרונוביץ'
אוצרת: דריה קאפמן
מיצב פיסולי בחצר גלריה אלפרד
17.07.2014 - 30.04.2015
מיצב המזרקה מביא לשיא את עיסוקה המתמשך של האמנית ורד אהרונוביץ' בתהליכים פסיכולוגיים ונפשיים, ביחסי כוח בחברה, ובדיאלקטיקה העדינה בין נקמה לבין פיוס. מזה מספר שנים מפסלת האומנית דמויות דרכן היא נותנת ביטוי לספקטרום רחב של מצבים רגשיים: כעס, אשמה בדידות, הרס עצמי, קורבנות ונקמנות, יחד עם זאת ניתן להבחין כי יד חומלת יצרה אותן תוך שימוש בפנטזיה ובהומור. במזרקה כמו הושלם תהליך, הדמויות, הרגשות והאמצעים האומנותיים חברו יחדיו לפנטזיית גבורה עכשווית. בדומה למזרקות בארוקיות המפארות את בירות אירופה, גם פה מתוארת חגיגת ניצחון אך בהיפוך תפקידים, הפעם גברו הילדות על הדמות הגברית היחידה בסצנה. פוסידון, אל הים, מבכירי האלים באולימפוס, אשר נודע בגבריותו, במיניותו השופעת ובכוחו הרב, ניהל פרשיות אהבה רבות, את בנות זוגות אף חטף ואנס והוא ידוע כאל נוקם ונוטר. פוסידון מוטל מובס כשפניו אל הקרקע וישבנו חשוף. תבוסתו של פוסידון היא טראגית כי הופל על ידי יריבה קטנה וחלשה ממנו, לכאורה. האל הכל-יכול הוא הוא מושא הנקמה. את כלי הנשק המיתולוגי המסורתי – הקלשון בעל שלוש השיניים - המירה האמנית בקלשון של גינה. ילדה אחרת מפגינה את שריריה במחווה דווקאית אך השרירים עשויים אוויר מנופח. נערה נוספת יורה יריות ניצחון לאוויר, אך אלה יוצאות לחלל העולם ממשחק תוצרת סין. עיצוב הדמויות המשולב בגרוטסקיות והומור מעלה סימני שאלה לגבי האותנטיות של הניצחון
את הפנטזיה של תבוסת האל, שהוא סמן של גבריות, ניתן להבין גם כהלך רוח תרבותי של דור ילידי שנות השמונים, עליו נמנית האמנית. בעשור זה, נשים-גיבורות החליפו את מקומם של גיבורי העל עתירי הטסטוסטרון (סילבסטר סטאלון, ארנולד שוורצנגר ודומיהם). ריבוי נשים קשוחות ונוקמות בספרות, בקולנוע ובטלוויזיה המפילות שלל גיבורים ממין זכר מלמדים על הלך רוח תרבותי שבו יש לגיטימציה לערער על סדרי הכוח הקיימים בחברה: ניצחון דוד על גוליית, הקטן על הגדול, החלש על החזק, הנשי על הגברי מאפשר לאמנית להעלות שאלות בנוגע לחלוקת התפקידים המסורתית בין כובש(ת) לנכבש, מנצח(ת) למנוצח. התחושות הקשות והמורכבות בהן עוסקת היצירה מקבלות ריכוך באמצעות עטיפה פופ-ית, עכשוית וצבעונית ומימי המזרקה נמהלים בתקווה.